מכונות, פלטפורמות, והמון – הכוחות הפועלים בכלכלה החדשה

machineאנדרו מקאפי (Andrew McAfee) ואריק ברינג'ולפסון (Erik Brynjolfsson) משתייכים לטכנו-אופטימיסטים בקרב החוקרים את השפעות הטכנולוגיה על הכלכלה והחברה. בשנת 2014, עם יציאת סיפרם הפופולרי The Second Machine Age – Work, progress and prosperity in a time of brilliant technologies הם הפכו למובילי דיעה בכל הקשור להשפעת המכונות החכמות על החברה והכלכלה. בעיקר היו הם אלה שניסו למתן את החרדות שנבעו מהאובדן כביכול של יתרון האדם על המכונה ומאובדן מקומות עבודה אנושיים לטובת הרובוטים. הם גרסו שמותר האדם מן המכונה ובהתמודדות נכונה עם השינויים, גם הפרט וגם החברה בכללותה יצאו נשכרים. את נקודת השקפתו של מקאפי ניתן למצוא בהרצאת טד זו ואת גישתו של ברינג'לפסון כאן.

עברו שלוש שנים מאז פורסם הספר ואנחנו עדים לפרץ אדיר של חדשנות טכנולוגית, גידול אקספוננציאלי, ממש כמו שחזו מקאפי וברינג'ולפסון. החדשנות פורצת הדרך בתחום הבינה המלאכותית ולימוד מכונה מערערת את גבולות היכולת שייחסנו למכונה וטכנולוגיות הבלוקצ'יין והביטקוין מאיימות לערער מוסדות ואירגונים חברתיים מסורתיים. והינה יוצאים מקאפי וברינג'ולפסון  עם ספר חדש – Machine Platform Crowd בו הם מביאים שלושה גורמים הניגזרים מאותה חדשנות טכנולוגית ושיש להם השפעה עצומה על הכלכלה, החברה ועל כל היבטי החיים שלנו בעידן החדש.

להמשיך לקרוא מכונות, פלטפורמות, והמון – הכוחות הפועלים בכלכלה החדשה

פרשס

ישבתי באולם הקולנוע החשוך, ומתוך עולמי הזעיר בורגני השקפתי על המתרחש בעולם שאין לי נגיעה אליו. צפיתי בסרט מתוך ריחוק מסוים וללא הזדהות רגשית עם גיבוריו, יותר נכון גיבורותיו. היה מעניין לצפות בחיי אנשים ממעמד סוציו-אקונומי כה נמוך אשר חייהם מתנהלים בשפל ותהום כה עמוקים שהמילה "חרה" צובעת את מצבם באור נגוהות. היה מעודד לראות שגם במצב זה מצליחה נערה לגייס כוחות נפשיים ובעזרתו של אדם שאיכפת לו, מצליחה לצאת לדרך שאולי תוביל אותה ואת ילדיה לעתיד טוב יותר.

הסרט התחיל להשפיע עלי רק למחרת. חשבתי רבות על הסצנה שבה נושאת האם מונולוג מול הבת והעובדת הסוציאלית, סצנה שהיא החזקה בסרט, אם לא מהחזקות שראיתי לאחרונה. במבט רטרוספקטיבי, קיבלו סצנות שונות בסרט משמעות חדשה והתחברו לכדי תמונה פסיכולוגית שלמה ועמוקה של הורה מתעלל. אגוצנטריות ואהבה עצמית כה אובססיבים אשר אינם מותירים מקום לאהבת אם ומשתלטים על היצר הטבעי (האמנם?) של האם להגן על צאציה. האם מצב רגשי כזה הינו תכונת אישיות או תולדה של חיים בסביבה של שממה רגשית? הסרט מציג בצורה אמינה אנשים הכלואים במעגל של עוני ועזובה פיזית ונפשית, ומנסה להאיר את המניעים להתנהגותם. הוא ממחיש איך דור אחר דור נשאב לתהומות העזובה, וגם אם נערה אחת מצליחה להיחלץ זו רק טיפה בים.

לסיכום, סרט חזק ביותר, שעוצמתו מתחוורת רק עם הזמן, לאחר שהחוויה שוקעת. לטעמי דמותה של האם ולא זו של הגיבורה פרשס היא הדמות המשמעותית בסרט.