על חדשנות באומנות וביקור ב – MOMA שלא יישכח

ניו-יורק, ערש החדשנות האומנותית ואשר ממנה תצא תורה לכל רחבי העולם, מאפשרת במגוון התרבותי שהיא מציעה גם לחזור אל הענקים פורצי הדרך של תקופות קודמות. כשהחדשנות הפכה כמעט למטרה בפני עצמה מעין raison d'etre של האומנות, נחמד להזכר בחלוצים שעבורם הכניסה לממסד האומנותי לא היתה כל-כך חלקה כמו היום וקבלה על ידי הקהל הרחב קשה אף יותר. הפעם לא הלכתי רחוק מדי, הסתפקתי ב 100 השנים האחרונות.

ב MOMA בחרתי לשוב ולבקר את האומנות האמריקאית של אמצע המאה שעברה. האקספרסיוניזם של ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
השחור של אד ריינהרדט והלבן של רוברט ריימן
אד ריינהרדט
שחור: אד ריינהרדט
רוברט ריימן
לבן: רוברט ריימן
וה pop-art של ג'ספר ג'ונס, אנדי וורהול ורוי ליכטנשיין
דגל: ג'ספר ג'ונס
דגל: ג'ספר ג'ונס
מרק קמפבל - אנדי וורהול
מרק קמפבל; אנדי וורהול
הנערה הטובעת - ליכטנשטיין
הנערה הטובעת: רוי ליכטנשטיין
הם רק חלק מיצירות התקופה שמוצגות במוזיאון. במשך כ-20 שנה פעלו בארה"ב מספר אומנים אמריקאים ואירופאים בפרץ יצירתיות פוסט-מלחמתית וחדשנות אנטי ממסדית. הם יצרו בסגנונות שונים לגמרי והטביעו את חותמם על האומנות המודרנית. היום האומנות הזו כבר מקובלת ונראית לעיתים אפילו מעט מיושנת אבל בתקופתם הם היו ללא ספק חדשנים.
זה המקום להזכיר חדשנות נוספת, טכנולוגית הפעם. מוזיאון המומה מאפשר לתעד את הביקור ולחזור אליו מהכורסא בבית דרך קישור הנשלח אליך באימייל. הנה המסלול שלי, הכל מדוד, ספור ומתועד.

עבודות של בראק (Georges Braque), פיקסו (Pablo Picasso), גריס (Juan Gris) ולג'ה (Fernand Leger),  הוצגו בתערוכת הקוביזם ב Metropolotan Museum. אומנים אירופאים אלו, מתחילת המאה העשרים, ייסדו את אסכולת הקוביזם האנליטי ובכך פרצו את הדרך לאומנות המופשטת לגווניה השונים.

בראק
בראק
פיקאסו
פיקאסו
חואן גריס
חואן גריס
פרננד לג'ה
פרננד לג'ה

מבחר העבודות שהוצגו בתערוכה איפשר לבחון את תחילתו של הזרם הקוביסטי והתפתחות ההמשגה המופשטת של תיאור העולם אותו ניסו האומנים לבטא באמצעות סגנון זה. מעבר להפשטה הרעיונית שבאה לידי ביטוי בעבודות, היתה בהן התנסות בחומרים וסגנונות חדשים ולא מקובלים. בהחלט ניכרת העבודה המשותפת וההשפעה ההדדית, בייחוד בין בראק ופיקסו. אני משערת שמעבר לתרומה האומנותית היה לשיתוף פעולה זה תרומה בקבלה הממסדית של הזרם הקוביסטי.

ונעבור למחול – מרתה גרהם (Martha Graham) הכוהנת הגדולה של המחול המודרני. להקת מרתה גרהם הציגה בתאטרון ג'ויס מספר עבודות מהתקופה המוקדמת שלה. קשה להאמין שהעבודות שהוצגו נוצרו לפני כ 60-80 שנה, בתקופה בה המחול הקלאסי המסורתי שלט בכיפה. המופע נפתח במחול Lamentation (אבל) משנת 1930. ארבע דקות של מחול שמשאירות אותך המום.

אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם
אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם

ואם נחזור להשפעות אומנותיות – הנה ציור של אנדי וורהול בהשראת המחול הזה.

גם יתר היצירות שהוצגו והתפאורות המקוריות של המעצב היפני Isamu Noguchi היו מדהימות ביופיין ובהחלט מקדימות את זמנן.

 

 

 

המוסיקה גם היא לא תצא הפעם מקופחת. התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק אשר אינה קופאת על שמריה ארחה את "אנסמבל דרך המשי" שהקים הצ'לן יו-יו מה. האנסבל הוקם על מנת להעשיר את המוסיקה הקלאסית המערבית ברב תרבותיות של מוסיקת עולם. האנסמבל מורכב מ 11 נגנים מארצות שונות: מהמערב והמזרח, אירופה ואסיה, אשר חברו ליצור מוסיקה מודרנית ששורשיה במוסיקה העממית. השילוב של התזמורת הפילהרמונית הגדולה בעלת האוריאנטציה המערבית והאנסבל הקטן עם כלי הנגינה המיוחדים מביא את מוסיקת העולם אל אולמות הקונצרטים הממוסדים ומרענן את האוירה המעונבת ו"המכובדת" שלהם. במהרה בימינו גם אצלנו, אמן

סיור גלריות 12 – הנוף החיצוני והנוף הפנימי

חזרנו לסייר עם ענת מיכאליס-לוי וביקרנו בשתי תערוכות:

alon porat1. אלון פורת, ציורים 2000-2015, בית האומנים, אלחריזי 9 תל-אביב,

אלון פורת מצייר בעיקר את הנופים המשתקפים אליו מחלון הסטודיו בכליל כבר למעלה 20 שנה. הנושא הוא אותו נושא אך הציורים שונים ומשקפים את השינויים בנוף ובעיקר את השינויים הפנימיים שעובר האומן. אלון פועל מתוך קשר סימביוטי עם הטבע. את סביבת החיים הפיזית שלו הוא עיצב במו ידיו בטבע הבתולי שבו הוא חי ואת ההשתקפות של הטבע הזה בתחושותיו הפנימיות הוא מבטא באמצעות הציורים. בהקשר של עבודותיו של אלון ראוי להזכיר את אורי רייזמן שגם הוא חי בגליל והתמקד, בסגנון שונה לחלוטין, בציור הטבע הגלילי. ניתן להבחין בעבודותיו של אלון בהשפעות של אומני נוף אחרים כמו פול סזן שעבד בפרובנס ואסכולת נהר ההדסון האמריקאית. וניכרת בעבודותיו גם השפעתו של גוסטב קורבה אשר נוגעת, מעבר לציורי הנוף, גם לחושניות שמשתקפת מהציורים.

ela amitai2. אלה אמיתי-סדובסקי, חלקי חילוף, גלריה גורדון, בן יהודה 95

כמדענית עסקה אלה אמיתי-סדובסקי בייצוג המיקרוסקופי של העולם ובשלב מסוים בחייה היא בחרה לעזוב את עולם המדע ולעבור לאומנות. היום היא בוראת בעצמה את הייצוג של העולם בעבודות המשלבות קולז'ים תפורים בדקדקנות עם ציור אקריליק ושמן. הטקסטיל, ההדפסים שעליו והיכולת לשלב בינהם תמיד משכו אותה ובאמצעותו היא יוצרות מראות של דמיון מרהיב אשר לא נעדר מהן ההומור. עבודותיה מתכתבות עם האומנות הפמיניטית של ג'ודי שיקגו ושולחן ארוחת הערב וניכרת בהן גם השפעתם של פרד טומסלי ופיליפ טאפה אליהם נחשפה אלה בתקופת לימודיה בברקלי.

ורשמים מהסיור כפי שנקלטו בעין המצלמה של גייל

20150130_130957

20150130_13102620150130_130947

 

 

 

סיור גלריות 11: אספנים ואוצרים

שוב סיירנו בדרום תל-אביב שהפך בשנים האחרונות לאזור של סדנאות אומנים (יש הערכות הנוקטות במספר של 150) וגלריות. הפעם התמקדנו בחללי תצוגה חדשים האחד של עמוס שוקן, הבעלים של עיתון הארץ ואספן אומנות, והשני חלל בו שותפים מספר אומנים ואוצרים ומאחוריו פילוסופיה חברתית. את הסיור הנחתה האוצרת נטע גל-עצמון.

shoken1. גם הפרופיל הוא אגרסיה – תערוכה קבוצתית מתוך אוסף "הארץ", מינוס 1, רח' שוקן 18

חלל תצוגה זה נפתח לאחרונה על מנת להציג תערוכות מהאוסף הפרטי של עמוס שוקן. באוסף עבודות של אומנים ישראלים בלבד אשר נוצרו החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. את התערוכה הנוכחית אצרה אפרת ליבני והיא מאוד פוליטית כמצופה מאכנסניה זו. את התערוכה מלווה קטלוג מאוד עשיר.

makom2. אגם – תערוכה קבוצתית, מרגו גראןענת מיכאליס-לוי, עתליה שחר. מקום לאומנות, שביל המרץ 6

גלריה זו הוקמה ע"י 4 שותפים כמעין קואופרטיב אשר אליו יכולים להצטרף אומנים תוך תשלום חודשי. המקום, מעבר לארוח של תערוכות מתחלפות, מציג את תיק העבודות של האומנים החברים ולעיתים אף את העבודות עצמן ומארגן ארועים להנגשת אומנות לציבור. הפעם, התערוכה הציגה את עבודותיהן של שלשת האומניות אשר כל אחת בדרכה שלה תיארה אלמנטים אשר מתקיים בהם מתח בין משיכה לתת-זרמים אפלים. כל אומנית עבדה באופן עצמאי אבל במשך העבודה הן קיימו בינהן דיאלוג. העבודות גם נתלו בתערוכה במשולב.

לסיום, בהמשך לשיחתנו בגלריית שוקן פורסם השבוע בעיתון הארץ כי שרית שפירא פורשת מתפקידה כאוצרת של אוסף אהובי

סיור גלריות 10: על ציור "רע" ציור "טוב" וזכרון

הפעם סיירנו בגלריות בדרום תל אביב. הנחתה את הסיור נטע גל-עצמון. הסיור נפתח בביקור בתערוכת ציורים פרובוקטיבים, המשכנו לתערוכת צילומים של שלוש אומניות צילום המתכתבות עם הזיכרון שלהן וסיימנו עם תערוכה של ציורים פיגורטיבים-ראליסטים.

Rakefet-Viner-Omer1. רקפת וינר-עומר, יד הלשון, גלריית פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3

רקפת מציגה ציור פרובוקטיבי וחוצפני הלוקח את השראתו מזרם ה bad" painting".  שמו של זרם זה אינו נובע מכך שאומנים המשתייכים אליו יוצרים אומנות גרועה אלא אומנים אלו מרשים לעצמם חופש אומנותי מלא ואינם רואים את עצמם מחויבים למסורת הציור. במקרה זה רקפת לוקחת את האומנות שלה למקום הפמיניסטי בכך שהיא מציירת בעיקר נשים, אך גם גברים, בסיטואציות ואופן גרוטסקי.

 

noa ben nun melamed2. מיתוגרפיה, תערוכת צילום קבוצתית: רות אגסי, נעה בן-נון מלמד, אתי שוורץ גלריה עינגא, בר-יוחאי 7

מיתוס – ביוגרפיה – פוטוגרפיה. שלוש אומניות צילום, כל אחת בסגנונה האישי מתחברת לביוגרפיה שלה באמצעות הצילום. אתי שוורץ חוקרת מקום אחד, את אזורי התפר של ירושלים, לעומק. אלה המקומות בהם גדלה והם מעסיקים אותה היום גם מבחינה פוליטית. נעה בן נון, במיצב שיצרה בונה את הביוגרפיה שלה מאוסף של צילומים ממקומות שונים. רות אגסי מבטאת את עולמה הפנימי באמצעות צילומים כהים ומטושטשים.

lukashevsky3. אנה לוקשבסקי, הפרובינציאלים, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1

הציורים של אנה משקפים באופן ראליסטי את העולם הסובב אותה. היא משתייכת לקבוצת הברביזון החדש הלוקחת את השראתה מקבוצת הברביזון שקמה בצרפת באמצע המאה ה-19 אשר בעקבות צמיחת האסכולות הרומנטית והניאו קלסית שמה לה למטרה לחזור למקורות הראליסטים של ציור. גם חברות קבוצת הברביזון החדש באות ממקום אידאליסטי-חברתי ומבקרות את הזרמים באומנות העכשיווית בהן האומן מסתגר בעצמו ובתחושותיו ורואה את עצמו משוחרר ממחויבות לעולם הסובב אותו ולמסורות הציור. התערוכה הוותה ניגוד מעניין לתערוכה של רקפת וינר-עומר איתה פתחנו את סיור.

סיור גלריות 9: מלחמות, טראומות ותקווה

פתחנו את עונת הסיורים תשע"ה בביקור בשלוש גלריות באזור שדרות רוטשילד בהנחיית נטע גל-עצמון. התחלנו עם טראומה לאומית -9/11, המשכנו בכלי מלחמה וקינחנו באומנות המתחברת לטבע.

שי קרמר, מרכז הסחר העולמי1. שי קרמר, מרכז הסחר העולמי: אבסטרקט קונקרטי, גלריה ג'ולי מ. רח' בצלאל יפה 10

התערוכה עוסקת בטראומה מול שיקום של מרכז הסחר העולמי לאחר 9/11. קרמר צילם את העבודות שהתבצעו ב Ground Zero בין השנים 2001 – 2012. המדיום הינו צילום מטופל – בין 30 ל 50 שכבות של צילומים המונחות אחת על השניה. העבודות מתכתבות עם הקוביזם האנליטי או שמא הסינטטי, כאשר קרמר מציג בתמונה אחת את ההרס לעומת השיקום והבניה

2. נבט יצחק, ארץ יצורי הפרא, גלריה נגא, אחד העם 60

.

אינסטלציה של 3 עבודות וידאו המשחזרות שטיחי מלחמה אפגנים ומשלבות בהם אובייקטים תלת ממדיים הלקוחים ממשחקי מחשב. כל עבודה מתארת טריטוריה שונה כאשר כלי המלחמה עוברים מטריטוריה אחת לשניה ומקשרים בינהן.

אריק לוי - רכיבים פרימיטיבים3. אריק לוי, רכיבים פרימיטיבים, גלריה אלון שגב, שד' רוטשילד 6

בתערוכה זו, שהינה בין אומנות לעיצוב, משחק אריק לוי עם נקודות האיזון של גופים העשויים מעץ, ברונזה ומתכת. בעבודות נוספות המוצגות בתערוכה פורס לוי פרוסות דו ממדיות מהפסלים, מציג לבבות אסטטים מחוטי תיל (love me tender), ועיוותי יריה במשטחי מתכת מושלמים.

 

מהי אומנות, היצירה או הרעיון שעומד מאחוריה? – Sol LeWitt

סול לויטהמוזיאון לאומנות עכשווית של מסצ'וסט – MASS MoCA אוצר משנת 2008 למשך 25 שנה אוסף מרשים של ציורי קיר ענקיים של סול לויט. סול לויט כאומן מושגי מגדיר מחדש את הקשר בין הרעיון העומד בבסיס היצירה והמימוש של הרעיון – היצירה עצמה. האוסף הגדול של ציורי הקיר המוצג במוזיאון, כמו גם הציורים המוצגים במוזיאונים אחרים, צוירו כל פעם מחדש מאוסף של הנחיות מדויקות יותר או פחות של האומן אשר הן מהות היצירה. היצירה עצמה, אשר בהרבה מקרים שונה מביצוע לביצוע, מגלמת בתוכה מעבר למהות הרעיונית המוכתבת ע"י לויט את התרומה הייחודית של המבצע (או המבצעים).

דוגמא: ציור מספר 118 – ההוראות והביצוע

lewitt_instructions

לגישתו של לויט, ההפרדה בין תהליך היצירה האומנותי וביצוע היצירה דומה לתהליך יצירה מוזיקאלי בו מקובל שהיוצר אינו בהכרח המבצע של היצירה. יש לציין עם זאת ששפת התקשורת המוזיקאלית, התווים, עשירה דיה לבטא מורכבות מוזיקאלית וגם מאפשרת חופש ביטוי ליוצר. הדבר אינו דומה באומנות הפלסטית ולכן הרעיון מעניין. הסיגנון המינימליסטי של לויט מאפשר לו לבנות את השפה שבאמצעותה הוא יכול לתקשר את הרעיונות שלו. קשה להניח שרמברנדט או סיזאן היו יכולים לבטא מילולית או באופן אחר את הרעיונות שעומדים בבסיס היצירות שלהם באופן שיאפשר ביצוע, ולו מקורב, ליצירות שהם הוציאו תחת ידיהם. מעניין לבדוק את המתרחש בתחום המחול ואת הפוטנציאל והשימוש בשפת התנועה. אולי בפוסט עתידי.

סיור גלריות 6: ממונה עד מאלביץ'

הפעם סיירנו עם ענת מיכאליס-לוי באזור היכל התרבות. פתחנו את הסיור בתערוכה קבוצתית של אומנים ישראלים, ידועים יותר ופחות, והמשכנו בביקור בשתי תערוכות שחיברו אותנו לשניים מגדולי הציירים של תחילת המאה ה-20, קלוד מונה וקזימיר מאלביץ'.

1. Pinchas Cohen Gan-1תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה: גלריה יאיר, רח' אבן גבירול 6

יאיר פתח את הגלריה ב 2006 לאחר שנים של עיסוק באומנות. האג'נדה שלו הינה להציג אומנים ישראלים איכותיים כאשר הקו המנחה אותו הוא ציור שאינו פיגורטי האוצר בתוכו איזה סוד ומשמעות חמקמקה. בדר"כ מוצגות בגלריה תערוכת יחיד אבל הפעם בחר יאיר להציג תערוכה קבוצתית, שאינה נושאית ויוצרת שיח בין תמונה לתמונה וגם כמכלול. בשיחתנו איתו ניסה יאיר להסביר את המאפיינים של ציור טוב בעיניו, אך בסופו של דבר הסכמנו כולנו שההחלטה כזו בנויה על אינטאיציה והשפעות שלא ניתן להסבירן במילים.

Jordan2. ירדן וולפסון: מצבי הוויה, גלריה רוטשילד, רח' רוטשילד 140

ירדן חיי ופועל בארה"ב. בעבודות שלו אין הוא מנסה לבטא רעיונות כי אם לתפוס את ההויה המתרחשת לאורך זמן ומקבלת את ההקשר שלה בחוויה החושית המתרחשת בין הצופה והיצירה. הוא מתכתב עם רעיונותיו של היידגר, אותם ביטא בספרו  "הוויה וזמן" משנת 1927, שבו הוא טוען שהווית האדם שונה מהותית מהווית החפצים, ועם גישתו של מרטין בובר אותו ביטא במאמרו "אני ואתה" הטוענת שקיומו של האדם מתעצב ע"י השיח בין האובייקט והסובייקט. בתערוכה מוצגות סדרות של עבודות על נושא אחד, המציגות את השינויים שהאובייקט עובר בעיניו של המתבונן, במקרה זה האומן. הציור החוזר של אותו נושא מזכיר את עבודותיו של קלוד מונה: סדרת 31 הציורים של הקתדרלה ברואן, סדרת ערימות השחת וחבצלות המים המפורסמות.

26600610403. אבשלום (absalon): הצעות למגורים, ביתן הלנה רובינשטיין, תרס"ט 6

אבשלום (מאיר אשל) הינו אומן ישראלי שחי ופעל בצרפת ונפטר לפני 20 שנה, בגיל 28. במוזאון מוצגים מודלים של מבני מגורים, אותם הוא בנה בערים שונות, כאשר כל מבנה מתייחס למאפייני המקום. המבנים מאוד מינימליסטים ונזיריים והוא מציין שבעבודותיו הוא מחפש את המושלמות הפשוטה שבאה לידי ביטוי צרוף בעבודתו של מאלביץ' (לבן על לבן). חדשנותו של אבשלום באה לידי ביטוי לא רק במינימאליזם המבני אלא גם בכך שהוא מאפשר לנו להכנס למבנים ולחוש את ההשפעה של המינימליזים הזה עלינו. בתערוכה מוצגים גם סירטי וידאו בהם אבשלום צועק ללא הפסקה או נלחם באגרסיביות נגד יריב נסתר. כאשר נשאל על משמעות הסרטים הוא טען שהם מבטאים את הצורך של האומן לצעוק את מה שיש לו לאמר ללא הפסק, אך התחושה שלנו היתה שהם מבטאים צורך להשתחרר מהמחנק שהמינימליזם שלו יוצר.