על האומנות שבאוצרות וגם על mashup שנכנס לתמונה

לאחרונה מוצגות במוזיאון תל אביב שתי תערוכות הנותנות לאוצר במה מרכזית. במקרה, או שלא במקרה, נוגעות שתי התערוכות בהיבטים רב-תחומים. התלוש, תערוכה קבוצתית שאצרה דלית מתתיהו ומתכתבת עם עולם הספרות ותערוכתו של קותימן  offgrid offline בה יוצר קותימן יצירה אודיו-ויזואלית בת 38 דקות מפיסות של סרטוני יוטיוב.

בעודי כותבת את הרשימה על הקשר בין אוצרות לאומנות נפטרה גליה יהב, מבקרת האומנות של עיתון הארץ, אשר ידעה לקשר מצוין בין האומנות, האוצרות וביקורת האומנות. אני חובבת אומנות מזדמנת, ללא רקע פורמלי באומנות וללא היכרות מעמיקה עם סצנת האומנות המקומית. המאמרים של גליה היו עבורי אחד משערי הכניסה המרכזיים לעולם האומנות. היא תחסר לי.

להמשיך לקרוא על האומנות שבאוצרות וגם על mashup שנכנס לתמונה

אומנות אינטלקטואלית

הסיור שלנו השבוע עם ראובן תשרי היה בדגש על אומנות שמדברת אלינו באמצעות השכל ולא באמצעות הרגש. סיירנו בארבע גלריות במתחם הגלריות וסדנאות האומנים מאחורי רחוב שוקן בדרום תל-אביב.

להמשיך לקרוא אומנות אינטלקטואלית

סיור גלריות – שיחות עם אומנים

הפעם הדגש בסיור עם נטע גל-עצמון היה על השיחות עם האומנים.

שי אלוני1. שי עיד אלוני, מגנו של אכילס, גלריית פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3

עם האומן, פסל שי עיד אלוני, נפגשנו כבר בתערוכה קודמת שלו, נפילים, בגלריה חזי כהן. התערוכה הפעם היתה שונה לחלוטין. בתערוכה זו הוא תלה על הקיר מעין מגינים העשויים מחומרים שונים או שילוב של חומרים, כגון מתכת, עץ וקרטון. הצורות הסימטריות שעוצבו כחריטות או תבליטים על המגינים נוצרו בעיקר בהלחמה. המקור של העבודות היה דו-ממדי, ציורים במחברת ששי צייר בתקופות של אתנחתא מהעבודת הפיסול המסיבי שבה עסק. מאוחר יותר הוא העביר אותם לתלת מימד, או ניתן אולי לאמר שניים וחצי מימד. המגנים אנלוגים עבורו למסכות עם קונוטציות של תרבויות  שונות. וכאן שי סוגר מעגל עם עבודות קודמות שלו שגם הן התייחסו לשבטי, לתרבויות עתיקות וגאוגרפיות שונות.

להמשיך לקרוא סיור גלריות – שיחות עם אומנים

סיור גלריות – מוזיאון תל-אביב

הפעם סיירנו בשלוש תערוכות במוזיאון תל-אביב בהדרכת ראובן תשרי.

אורי קצנשטיין, backyard

אורי קצנשטיין
נקודת המבט של גייל

אורי קצנשטיין הוא אומן רב תחומי וחלוץ אומני המיצג (preformance) בארץ. לאחר שלקה בהלם קרב במלחמת יום כיפור הוא עבר לארה"ב, שם למד אומנות והיה תלמידו של אומן המיצגים הידוע כריס ברדן. אומנות המיצג החלה לפרוח בשנות החמישים כאשר האומנים ניסו לבדוק את גבולות הגוף והן ערבו אז הרבה דם. קצנשטיין היה זה שהביא את אומנות המיצג לארץ ובשנת 1994 זכתה דרכו האומנותית להכרת המימסד בתערוכה שהציג במוזיאון ישראל. כריס ברדן, המורה שהשפיע רבות על עבודותיו יעץ לו "להכניס את עצמו לתוך עבודותיו", ואכן דמותו וגם הלם הקרב שלקה בו משתקפים ברבות מעבודותיו, במיצגים שלו כמובן, אך גם במיצבים (installation) ובסרטי הוידאו. עבודותיו אסתטיות ונקיות והוא משלב בהן מכונות ומוזיקה. עוד על התערוכה בכתבה בעיתון הארץ.

אורי גרשט, רסיסים

Gershtהמוצג המרכזי בתערוכה הינו וידאו של שלושה אגרטלי פרחים המעוצבים בהשראת ברויגל ומתנפצים באחת לרסיסי זכוכית ברעש רב וב slow motion. הוידאו מאוד אסטטי ומהפנט ומבטא את היחס בין יופי להרס וחורבן. בתערוכה צילומים נוספים ושתי עבודות וידאו נוספות, הציפור שנופלת למים והרימון המתפוצץ, אשר גם הן מבטאות את אותו רעיון. הצילומים שלו מאוד אסטטים וחדים ומאתגרים את האבחנה בין צילום לציור.

 

 

Turn on, תערכת וידאו מהאוסף הפרטי של יוליה שטושק

בתערוכה שאצרה רותי דירקטור מוצגות עשרים עבודות וידאו המשקפות את המגמות העכשיוויות של התחום. הוידאו הינו מדיום אומנותי המכניס את מימד הזמן לאינטראקציה בין האומן והצופה. בחרתי להתייחס לשתיים מעבודות דווקא בגלל העניין שמצאתי באומניות. קרן סיטר, אומנית ישראלית צעירה ומצליחה. בביקור עלתה לדיון השאלה מה הופך אומן זה או אחר לאומן מצליח, בייחוד בגיל כה צעיר. נראה לי שאת התשובה ניתן למצוא במגוון העשיה שלה ובאתר שלה – כשרון ועבודה קשה. העבודה שהוצגה במוזיאון עוסקת בקלישאות של ג'אנרים בקולנוע ובטישטוש היחסים בין האומנות והחיים. האומנית השניה הינה איליין סטורטיוונט, אומנית אמריקאית שחיה בין השנים 1924-2014 וזכתה להכרה בשנותיה האחרונות. עבודותיה אופיינו בשיעתוק של עבודות של אומנים חשובים, אך בדרך כלל לפני שהם זכו להכרה. בשנים האחרונות לחייה, בשנות ה – 80 לחייה התמקדה בשעתוק אלמנטים אייקונים מהעידן הדיגיטלי. זו אחת משתי העבודות מתקופה זו המוצגות במוזיאון.

 

סיור גלריות – פתוח סגור פתוח

הפעם סיירנו בהנחייתה של ענת לוי-מיכאליס במספר גלריות ברחוב גורדון.  אמנם אזור דרום העיר תופס את מקומו כמרכז עשיה אומנותית אבל מוקדם להספיד את אזור רחוב גורדון. הוא עדיין משכן מספר רב של גלריות המהוות מסה קריטית בהוויה של האומנות העכשווית הישראלית. המוטיב המרכזי שליווה את הסיור הפעם היה שירו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח":

פתוח סגור פתוח. לפני שאדם נולד
הכל פתוח ביקום בלעדיו. כשהוא חי הכל סגור
בו בחייו. וכשהוא מת הכל שוב פתוח.
פתוח סגור פתוח. זה כל האדם.

משה גרשוני, גרמניה. גלריה גבעון, גורדון 35

Gershuniבתערוכה מוצגות עבודות של גרשוני שהוצגו בתערוכה שהתקיימה לא מזמן בברלין. התערוכה מתמקדת בעבודותיו משנות השמונים, תקופה שסימנה את תחילת המעבר שלו מאמן קונספטואלי לאמן יותר אקספרסיוניסטי. משה גרשוני הינו מהציירים הישראלים המובילים אשר הטביעו את חותמם על האומנות הישראלית כולה. הוא מצליח לשלב בעבודותיו בין ערכי הרוח והרגש לבין ערכי היהדות והישראליות כאשר השואה תופסת מקום חשוב בעבודתו.

יצירתו של גרשוני ניזונה מעולם השירה והמוזיקה הישראלית והאירופית ולכן החיבור עם שירתו של יהודה עמיחי, בן תקופתו, מתבקש. בעבודותיו ניתן למצוא מוטיבים חוזרים של עיגולים שחורים, זרים, רקפות, סימני שאלה וטקסטים כאשר הזרימה של הקו והצורה לעבר הקיטוע הפתאומי מאפיינים את יצירתו. כאומן שפעל במשך שנים רבות חשוב למקם את היצירות בתערוכה הזו בהקשר היותר רחב של היצירה הכוללת שלו.

שרה ארמן, מקום לאומנות עכשווית. גורדון 29, דירה 4

sara_ermanשרה ארמן הינה ציירת בזכות עצמה שפתחה את ביתה לתצוגה של תערוכות אומנות. תחילתה של הגלריה במתחמים ייעודיים אך כיום היא מהווה חלק ממירקם חייה של שרה והמבקרים בגלריה מתארחים בסלון ביתה המשמש אותה בחייה היומיומיים. הגישה של שרה לאוצרות מונעת בין היתר ממניעים חברתיים. את הגלריה הראשונה שלה פתחה על מנת לאפשר במה לאומנים טובים שלא הצליחו להתברג ולהציג בגלריות המסחריות המפורסמות. בגלריה היא מציגה עבודות של אומנים עם מוגבלויות ומובילה מיזמים של הנגשת אומנות לציבור הרחב באמצעות הורדת מחירי העבודות.

דוד גינתון, הריק של הצד השני. גלריה גורדון 2, נתן החכם 4

Ginton

 

בתערוכה זו מציג דוד גינתון סדרת ציורים המתארים את צידו השני של הקנבס, צבעים שונים וטקסטורות שונות. התערוכה יוצרת תחושה של אסתטיקה מינימליסטית אך מצד שני אם היה כאן נסיון לאמר משהו – קשה היה לי להבין מה.

 

בל שפיר – SUBORTUS ולידה שרת מסד – מג'מע. גלרית הקיבוץ, דב הוז 25

בל שפיר
בל שפיר

קינחנו בפתיחת תערוכתן של בל שפיר ולידה שרת מסד בגלרית הקיבוץ. הגלריה היתה סואנת אך הדבר לא הפריע להתרשם מהקו הדומה אך יחד עם זאת מהשוני בעבודות של שתי האומניות. שתיהן הציגו עבודות רישום עמוסות בפרטים המתכתבות עם עברן. לידה שרת מסד יצרה שילוב של דמויות קטנות אותן העתיקה ממגש שהביאו הוריה מפרס בטכניקה של שפשוף בעיפרון מעבר לנייר פרגמנט. בל שפיר הציגה רישומים עמוסי פרטים של דמויות. הרישום נעשה בעיקרו במרקר לעיתים עם נגיעות צבע ולעיתים עם תנועת וידאו. על הרישום היא הדביקה שערות סוס אותם הביאה מבית ילדותה בגרמניה.

Lida
לידה שרת מסד

 

סיור גלריות – כפל משמעות

ושוב חזרנו בהנחייתה של ענת מיכאליס-לוי לאזור דרום תל-אביב שהפך בשנים האחרונות למרכז הבלתי מעורער של גלריות האומנות וסדנאות האומנים. שני מוטיבים ליוו הפעם את הסיור. הראשון, פילוסופי קמעה, נסוב על משמעות האומנות עבור הצופים. האם מיצוי האומנות הוא בתוצר הסופי, היצירה הניצפית, או שהאומנות באה לידי ביטוי בשיח על היצירה, בתחושות שהיא מעוררת, במטענים האישיים שהאומן מביא אל תוך היצירה ואפילו במקום שבו היא מוצגת. בנוסף בחנו בסיור את ההשפעות של מרסל דושן (Marcel DuChamp) על העבודות שראינו. דושאן פעל במחצית הראשונה של המאה ה-20 ונחשב לאחד האומנים המשפיעים על האומנות המודרנית, בייחוד על זרם ה pop-art והאומנות המושגית. הוא היה הראשון לשלב אביזרים ואובייקטים יומיומיים בעבודותיו והטביע את מושג ה- Readymade שכה נפוץ היום באומנות העכשיווית.

מירצ'ה קנטור 5775, גלריה דביר, רח' ראשית חוכמה 14

Mircea-Cantor,-5775-(Part-I),-1-2קנטור הינו אומן רומני, זוכה פרס דושן. בתערוכה הוצגו מספר עבודות בפורמטים מגוונים. במרכז התערוכה עומדת עבודה שנוצרה במיוחד לחלל הגלריה ובה פרחי מנדלה שעוצבו באמצעות חוטי דינמיט אותם האומן הצית ועליהם הדביק צילומים של ידיים. בעבודות אחרות הוא צייר מפות תוך שימוש בעשן של Mircea-Cantor,-Supposing-I-could-hear-that-sound4נרות ונתן לעבודות את השם "The world belongs to those who set it on fire". בנוסף הוצגו בתערוכה מספר לוחות בטון שהונחו על שופרות ונוצקו בהם דוגמאות זהות של חבלים קשורים תחת השם "Supposing I could hear the sound". עבודותיו של קנטור יצרו תחושה של נקיון ועדינות ויזואלית שעמדה בניגוד לחומרים התוקפנים בהם נוצרו ולמסר אותו ניסו להעביר.

ורד נחמני, Light motive, גלריה דביר

ורד נחמניורד נחמני, אומנית שחיה ועובדת בקיבוץ גבעת חיים מציגה סדרה של ציורי שמן על עץ שבהם היא מתארת משחק בין אור לחושך. ברוב הציורים מופיע בנה אשר אוחז במקור אור המקרין על החושך שבסביבתו. ציורים אחרים מתארים שבילים בקיבוץ בתקופות שונות ובשעות שונות של היום.

 

 

 

חביבתיזמיר שץ – חביבתי מדינת כל אזרחיה, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1

על קיר אחד מוצגת סדרה של ציורי של דיוקנאות בהם ניתן לזהות אנשים מוכרים כמו ישראל אהרוני ושלום חנוך לצד אנשים פחות מוכרים שליוו את הצייר במשך השנים. מול קיר זה מוצג וידאו בו המשלב נאום של הנשיא אובמה המתייחס לאלימות כלפי נשים, תמונות וקטעים מסרטים מפורסמים כמו הדיקטטור הגדול של צ'פלין והטוב הרע והמכוער, מלווים בכיתוב בעוד ברקע פס קול אשר גם אינו מתייחס לא לזה ולא לזה. ניתן לצפות בוידאו כאן

 

קופפרמן
משה קופפרמן 1995

חולות, תערוכה קבוצתית גלריה Contemporary רח' הרצל 117

שמה של התערוכה נגזר ממתקן הכליאה חולות והיא מביאה עבודות המבטאות תנאי כליאה שונים – פיסיים ונפשיים. כל אחת מהעבודות מביאה ביטוי שונה לכליאה והצירוף והסידור של העבודות בגלריה יוצר גם הוא אוירה מלחיצה. גלעד אפרת מביא את ציורו "אנסאר IX", בצילומים של שי קוצ'יארו מנסות סוהרות צעירות לבטא את אישיותן למרות המדים האחידים באמצעות תכשיט או עיצוב ציפרניים. קרין מנדבלוביץ בוידאו שנמשך מספר דקות מדקלמת באופן אובססיבי שמבטא חרדה את כל הדברים שהיא אוהבת, וסיגלית לנדאו כולאת את המילה "אהבה" בתוך תנור ספירלות. עבודות נוספות, מרשימות לא פחות ניתן לראות בקישור לתערוכה.

 

 

על חדשנות באומנות וביקור ב – MOMA שלא יישכח

ניו-יורק, ערש החדשנות האומנותית ואשר ממנה תצא תורה לכל רחבי העולם, מאפשרת במגוון התרבותי שהיא מציעה גם לחזור אל הענקים פורצי הדרך של תקופות קודמות. כשהחדשנות הפכה כמעט למטרה בפני עצמה מעין raison d'etre של האומנות, נחמד להזכר בחלוצים שעבורם הכניסה לממסד האומנותי לא היתה כל-כך חלקה כמו היום וקבלה על ידי הקהל הרחב קשה אף יותר. הפעם לא הלכתי רחוק מדי, הסתפקתי ב 100 השנים האחרונות.

ב MOMA בחרתי לשוב ולבקר את האומנות האמריקאית של אמצע המאה שעברה. האקספרסיוניזם של ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
השחור של אד ריינהרדט והלבן של רוברט ריימן
אד ריינהרדט
שחור: אד ריינהרדט
רוברט ריימן
לבן: רוברט ריימן
וה pop-art של ג'ספר ג'ונס, אנדי וורהול ורוי ליכטנשיין
דגל: ג'ספר ג'ונס
דגל: ג'ספר ג'ונס
מרק קמפבל - אנדי וורהול
מרק קמפבל; אנדי וורהול
הנערה הטובעת - ליכטנשטיין
הנערה הטובעת: רוי ליכטנשטיין
הם רק חלק מיצירות התקופה שמוצגות במוזיאון. במשך כ-20 שנה פעלו בארה"ב מספר אומנים אמריקאים ואירופאים בפרץ יצירתיות פוסט-מלחמתית וחדשנות אנטי ממסדית. הם יצרו בסגנונות שונים לגמרי והטביעו את חותמם על האומנות המודרנית. היום האומנות הזו כבר מקובלת ונראית לעיתים אפילו מעט מיושנת אבל בתקופתם הם היו ללא ספק חדשנים.
זה המקום להזכיר חדשנות נוספת, טכנולוגית הפעם. מוזיאון המומה מאפשר לתעד את הביקור ולחזור אליו מהכורסא בבית דרך קישור הנשלח אליך באימייל. הנה המסלול שלי, הכל מדוד, ספור ומתועד.

עבודות של בראק (Georges Braque), פיקסו (Pablo Picasso), גריס (Juan Gris) ולג'ה (Fernand Leger),  הוצגו בתערוכת הקוביזם ב Metropolotan Museum. אומנים אירופאים אלו, מתחילת המאה העשרים, ייסדו את אסכולת הקוביזם האנליטי ובכך פרצו את הדרך לאומנות המופשטת לגווניה השונים.

בראק
בראק
פיקאסו
פיקאסו
חואן גריס
חואן גריס
פרננד לג'ה
פרננד לג'ה

מבחר העבודות שהוצגו בתערוכה איפשר לבחון את תחילתו של הזרם הקוביסטי והתפתחות ההמשגה המופשטת של תיאור העולם אותו ניסו האומנים לבטא באמצעות סגנון זה. מעבר להפשטה הרעיונית שבאה לידי ביטוי בעבודות, היתה בהן התנסות בחומרים וסגנונות חדשים ולא מקובלים. בהחלט ניכרת העבודה המשותפת וההשפעה ההדדית, בייחוד בין בראק ופיקסו. אני משערת שמעבר לתרומה האומנותית היה לשיתוף פעולה זה תרומה בקבלה הממסדית של הזרם הקוביסטי.

ונעבור למחול – מרתה גרהם (Martha Graham) הכוהנת הגדולה של המחול המודרני. להקת מרתה גרהם הציגה בתאטרון ג'ויס מספר עבודות מהתקופה המוקדמת שלה. קשה להאמין שהעבודות שהוצגו נוצרו לפני כ 60-80 שנה, בתקופה בה המחול הקלאסי המסורתי שלט בכיפה. המופע נפתח במחול Lamentation (אבל) משנת 1930. ארבע דקות של מחול שמשאירות אותך המום.

אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם
אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם

ואם נחזור להשפעות אומנותיות – הנה ציור של אנדי וורהול בהשראת המחול הזה.

גם יתר היצירות שהוצגו והתפאורות המקוריות של המעצב היפני Isamu Noguchi היו מדהימות ביופיין ובהחלט מקדימות את זמנן.

 

 

 

המוסיקה גם היא לא תצא הפעם מקופחת. התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק אשר אינה קופאת על שמריה ארחה את "אנסמבל דרך המשי" שהקים הצ'לן יו-יו מה. האנסבל הוקם על מנת להעשיר את המוסיקה הקלאסית המערבית ברב תרבותיות של מוסיקת עולם. האנסמבל מורכב מ 11 נגנים מארצות שונות: מהמערב והמזרח, אירופה ואסיה, אשר חברו ליצור מוסיקה מודרנית ששורשיה במוסיקה העממית. השילוב של התזמורת הפילהרמונית הגדולה בעלת האוריאנטציה המערבית והאנסבל הקטן עם כלי הנגינה המיוחדים מביא את מוסיקת העולם אל אולמות הקונצרטים הממוסדים ומרענן את האוירה המעונבת ו"המכובדת" שלהם. במהרה בימינו גם אצלנו, אמן