סיור גלריות 12 – הנוף החיצוני והנוף הפנימי

חזרנו לסייר עם ענת מיכאליס-לוי וביקרנו בשתי תערוכות:

alon porat1. אלון פורת, ציורים 2000-2015, בית האומנים, אלחריזי 9 תל-אביב,

אלון פורת מצייר בעיקר את הנופים המשתקפים אליו מחלון הסטודיו בכליל כבר למעלה 20 שנה. הנושא הוא אותו נושא אך הציורים שונים ומשקפים את השינויים בנוף ובעיקר את השינויים הפנימיים שעובר האומן. אלון פועל מתוך קשר סימביוטי עם הטבע. את סביבת החיים הפיזית שלו הוא עיצב במו ידיו בטבע הבתולי שבו הוא חי ואת ההשתקפות של הטבע הזה בתחושותיו הפנימיות הוא מבטא באמצעות הציורים. בהקשר של עבודותיו של אלון ראוי להזכיר את אורי רייזמן שגם הוא חי בגליל והתמקד, בסגנון שונה לחלוטין, בציור הטבע הגלילי. ניתן להבחין בעבודותיו של אלון בהשפעות של אומני נוף אחרים כמו פול סזן שעבד בפרובנס ואסכולת נהר ההדסון האמריקאית. וניכרת בעבודותיו גם השפעתו של גוסטב קורבה אשר נוגעת, מעבר לציורי הנוף, גם לחושניות שמשתקפת מהציורים.

ela amitai2. אלה אמיתי-סדובסקי, חלקי חילוף, גלריה גורדון, בן יהודה 95

כמדענית עסקה אלה אמיתי-סדובסקי בייצוג המיקרוסקופי של העולם ובשלב מסוים בחייה היא בחרה לעזוב את עולם המדע ולעבור לאומנות. היום היא בוראת בעצמה את הייצוג של העולם בעבודות המשלבות קולז'ים תפורים בדקדקנות עם ציור אקריליק ושמן. הטקסטיל, ההדפסים שעליו והיכולת לשלב בינהם תמיד משכו אותה ובאמצעותו היא יוצרות מראות של דמיון מרהיב אשר לא נעדר מהן ההומור. עבודותיה מתכתבות עם האומנות הפמיניטית של ג'ודי שיקגו ושולחן ארוחת הערב וניכרת בהן גם השפעתם של פרד טומסלי ופיליפ טאפה אליהם נחשפה אלה בתקופת לימודיה בברקלי.

ורשמים מהסיור כפי שנקלטו בעין המצלמה של גייל

20150130_130957

20150130_13102620150130_130947

 

 

 

סיור גלריות 11: אספנים ואוצרים

שוב סיירנו בדרום תל-אביב שהפך בשנים האחרונות לאזור של סדנאות אומנים (יש הערכות הנוקטות במספר של 150) וגלריות. הפעם התמקדנו בחללי תצוגה חדשים האחד של עמוס שוקן, הבעלים של עיתון הארץ ואספן אומנות, והשני חלל בו שותפים מספר אומנים ואוצרים ומאחוריו פילוסופיה חברתית. את הסיור הנחתה האוצרת נטע גל-עצמון.

shoken1. גם הפרופיל הוא אגרסיה – תערוכה קבוצתית מתוך אוסף "הארץ", מינוס 1, רח' שוקן 18

חלל תצוגה זה נפתח לאחרונה על מנת להציג תערוכות מהאוסף הפרטי של עמוס שוקן. באוסף עבודות של אומנים ישראלים בלבד אשר נוצרו החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. את התערוכה הנוכחית אצרה אפרת ליבני והיא מאוד פוליטית כמצופה מאכנסניה זו. את התערוכה מלווה קטלוג מאוד עשיר.

makom2. אגם – תערוכה קבוצתית, מרגו גראןענת מיכאליס-לוי, עתליה שחר. מקום לאומנות, שביל המרץ 6

גלריה זו הוקמה ע"י 4 שותפים כמעין קואופרטיב אשר אליו יכולים להצטרף אומנים תוך תשלום חודשי. המקום, מעבר לארוח של תערוכות מתחלפות, מציג את תיק העבודות של האומנים החברים ולעיתים אף את העבודות עצמן ומארגן ארועים להנגשת אומנות לציבור. הפעם, התערוכה הציגה את עבודותיהן של שלשת האומניות אשר כל אחת בדרכה שלה תיארה אלמנטים אשר מתקיים בהם מתח בין משיכה לתת-זרמים אפלים. כל אומנית עבדה באופן עצמאי אבל במשך העבודה הן קיימו בינהן דיאלוג. העבודות גם נתלו בתערוכה במשולב.

לסיום, בהמשך לשיחתנו בגלריית שוקן פורסם השבוע בעיתון הארץ כי שרית שפירא פורשת מתפקידה כאוצרת של אוסף אהובי

סיור גלריות 10: על ציור "רע" ציור "טוב" וזכרון

הפעם סיירנו בגלריות בדרום תל אביב. הנחתה את הסיור נטע גל-עצמון. הסיור נפתח בביקור בתערוכת ציורים פרובוקטיבים, המשכנו לתערוכת צילומים של שלוש אומניות צילום המתכתבות עם הזיכרון שלהן וסיימנו עם תערוכה של ציורים פיגורטיבים-ראליסטים.

Rakefet-Viner-Omer1. רקפת וינר-עומר, יד הלשון, גלריית פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3

רקפת מציגה ציור פרובוקטיבי וחוצפני הלוקח את השראתו מזרם ה bad" painting".  שמו של זרם זה אינו נובע מכך שאומנים המשתייכים אליו יוצרים אומנות גרועה אלא אומנים אלו מרשים לעצמם חופש אומנותי מלא ואינם רואים את עצמם מחויבים למסורת הציור. במקרה זה רקפת לוקחת את האומנות שלה למקום הפמיניסטי בכך שהיא מציירת בעיקר נשים, אך גם גברים, בסיטואציות ואופן גרוטסקי.

 

noa ben nun melamed2. מיתוגרפיה, תערוכת צילום קבוצתית: רות אגסי, נעה בן-נון מלמד, אתי שוורץ גלריה עינגא, בר-יוחאי 7

מיתוס – ביוגרפיה – פוטוגרפיה. שלוש אומניות צילום, כל אחת בסגנונה האישי מתחברת לביוגרפיה שלה באמצעות הצילום. אתי שוורץ חוקרת מקום אחד, את אזורי התפר של ירושלים, לעומק. אלה המקומות בהם גדלה והם מעסיקים אותה היום גם מבחינה פוליטית. נעה בן נון, במיצב שיצרה בונה את הביוגרפיה שלה מאוסף של צילומים ממקומות שונים. רות אגסי מבטאת את עולמה הפנימי באמצעות צילומים כהים ומטושטשים.

lukashevsky3. אנה לוקשבסקי, הפרובינציאלים, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1

הציורים של אנה משקפים באופן ראליסטי את העולם הסובב אותה. היא משתייכת לקבוצת הברביזון החדש הלוקחת את השראתה מקבוצת הברביזון שקמה בצרפת באמצע המאה ה-19 אשר בעקבות צמיחת האסכולות הרומנטית והניאו קלסית שמה לה למטרה לחזור למקורות הראליסטים של ציור. גם חברות קבוצת הברביזון החדש באות ממקום אידאליסטי-חברתי ומבקרות את הזרמים באומנות העכשיווית בהן האומן מסתגר בעצמו ובתחושותיו ורואה את עצמו משוחרר ממחויבות לעולם הסובב אותו ולמסורות הציור. התערוכה הוותה ניגוד מעניין לתערוכה של רקפת וינר-עומר איתה פתחנו את סיור.

סיור גלריות 9: מלחמות, טראומות ותקווה

פתחנו את עונת הסיורים תשע"ה בביקור בשלוש גלריות באזור שדרות רוטשילד בהנחיית נטע גל-עצמון. התחלנו עם טראומה לאומית -9/11, המשכנו בכלי מלחמה וקינחנו באומנות המתחברת לטבע.

שי קרמר, מרכז הסחר העולמי1. שי קרמר, מרכז הסחר העולמי: אבסטרקט קונקרטי, גלריה ג'ולי מ. רח' בצלאל יפה 10

התערוכה עוסקת בטראומה מול שיקום של מרכז הסחר העולמי לאחר 9/11. קרמר צילם את העבודות שהתבצעו ב Ground Zero בין השנים 2001 – 2012. המדיום הינו צילום מטופל – בין 30 ל 50 שכבות של צילומים המונחות אחת על השניה. העבודות מתכתבות עם הקוביזם האנליטי או שמא הסינטטי, כאשר קרמר מציג בתמונה אחת את ההרס לעומת השיקום והבניה

2. נבט יצחק, ארץ יצורי הפרא, גלריה נגא, אחד העם 60

.

אינסטלציה של 3 עבודות וידאו המשחזרות שטיחי מלחמה אפגנים ומשלבות בהם אובייקטים תלת ממדיים הלקוחים ממשחקי מחשב. כל עבודה מתארת טריטוריה שונה כאשר כלי המלחמה עוברים מטריטוריה אחת לשניה ומקשרים בינהן.

אריק לוי - רכיבים פרימיטיבים3. אריק לוי, רכיבים פרימיטיבים, גלריה אלון שגב, שד' רוטשילד 6

בתערוכה זו, שהינה בין אומנות לעיצוב, משחק אריק לוי עם נקודות האיזון של גופים העשויים מעץ, ברונזה ומתכת. בעבודות נוספות המוצגות בתערוכה פורס לוי פרוסות דו ממדיות מהפסלים, מציג לבבות אסטטים מחוטי תיל (love me tender), ועיוותי יריה במשטחי מתכת מושלמים.

 

מהי אומנות, היצירה או הרעיון שעומד מאחוריה? – Sol LeWitt

סול לויטהמוזיאון לאומנות עכשווית של מסצ'וסט – MASS MoCA אוצר משנת 2008 למשך 25 שנה אוסף מרשים של ציורי קיר ענקיים של סול לויט. סול לויט כאומן מושגי מגדיר מחדש את הקשר בין הרעיון העומד בבסיס היצירה והמימוש של הרעיון – היצירה עצמה. האוסף הגדול של ציורי הקיר המוצג במוזיאון, כמו גם הציורים המוצגים במוזיאונים אחרים, צוירו כל פעם מחדש מאוסף של הנחיות מדויקות יותר או פחות של האומן אשר הן מהות היצירה. היצירה עצמה, אשר בהרבה מקרים שונה מביצוע לביצוע, מגלמת בתוכה מעבר למהות הרעיונית המוכתבת ע"י לויט את התרומה הייחודית של המבצע (או המבצעים).

דוגמא: ציור מספר 118 – ההוראות והביצוע

lewitt_instructions

לגישתו של לויט, ההפרדה בין תהליך היצירה האומנותי וביצוע היצירה דומה לתהליך יצירה מוזיקאלי בו מקובל שהיוצר אינו בהכרח המבצע של היצירה. יש לציין עם זאת ששפת התקשורת המוזיקאלית, התווים, עשירה דיה לבטא מורכבות מוזיקאלית וגם מאפשרת חופש ביטוי ליוצר. הדבר אינו דומה באומנות הפלסטית ולכן הרעיון מעניין. הסיגנון המינימליסטי של לויט מאפשר לו לבנות את השפה שבאמצעותה הוא יכול לתקשר את הרעיונות שלו. קשה להניח שרמברנדט או סיזאן היו יכולים לבטא מילולית או באופן אחר את הרעיונות שעומדים בבסיס היצירות שלהם באופן שיאפשר ביצוע, ולו מקורב, ליצירות שהם הוציאו תחת ידיהם. מעניין לבדוק את המתרחש בתחום המחול ואת הפוטנציאל והשימוש בשפת התנועה. אולי בפוסט עתידי.

סיור גלריות 8: ביקור בסטודיו של ענת מיכאליס-לוי

anatהפעם ביקנו בסטודיו של האומנית ענת מיכאליס-לוי, המנחה שלנו. בעבודותיה משלבת ענת טקסט, קו, מיצג וסאונד. בסטודיו היו מוצגות עבודותיה של ענת מסודרות לפי הפרויקטים השונים בהם היא עוסקת, והאחרונים שבהם: טבעות שבתאי, וקירות בטון בוון האפור/שחור והעבודות הוורודות של פרויקט "חלומה של אשת הקצב היפה".

לאורך עשר השנים האחרונות עסקה ענת בתצורות שונות של פרויקט "הגלויות התפורות" עליו שוחחנו ואותו חווינו במפגש. הפרויקט מושתת על אוסף גדול של גלויות המכילות טקסטים שונים, בעיקר כאלו שנבחרו מספרים קנונים של פטר הנדקה, סמואל בקט ועוד, אך גם כאלו שחוברו על ידי ענת. הטקסטים משוכפלים על גבי מספר רב של גלויות, מודפסים או בכתב ידה של ענת. כל תערוכה, או מיצג כרוכים בתפירה וחיבור של גלויות שונות בהקשרים שונים באמצעות חוטים אדומים. החוטים הם שיוצרים את החיבור הרגשי בין הטקסים השונים ונותנים להם את המשמעות בהקשר הספציפי. המיצגים בהשתתפות הרקדנית גבריאל נויהאוס, מלויים לעיתים במוזיקה עכשיוית מינימליסטים משנות השבעים של סטיב רייך, ג'ון קייג' ועוד, מלווים את הפרויקטים השונים. האפקט הכולל של העובודת נוצר ע"י הרפטיטיביות האובססיבית של גלויות, ציורים בטוש שחור, טקסט, מוזיקה ותנועה.

הסיור מסכם סדרה של סיורים בהם למדנו לצפות באומנות באופן עמוק יותר ולחפש את המשמעות החבויה בעבודות מעבר לנראות בהקשרים היסטורים ובפרספקטיבה פסיכולוגית

תודה לענת, ולליאורה ושרי המארגנות

סיור גלריות 6: ממונה עד מאלביץ'

הפעם סיירנו עם ענת מיכאליס-לוי באזור היכל התרבות. פתחנו את הסיור בתערוכה קבוצתית של אומנים ישראלים, ידועים יותר ופחות, והמשכנו בביקור בשתי תערוכות שחיברו אותנו לשניים מגדולי הציירים של תחילת המאה ה-20, קלוד מונה וקזימיר מאלביץ'.

1. Pinchas Cohen Gan-1תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה: גלריה יאיר, רח' אבן גבירול 6

יאיר פתח את הגלריה ב 2006 לאחר שנים של עיסוק באומנות. האג'נדה שלו הינה להציג אומנים ישראלים איכותיים כאשר הקו המנחה אותו הוא ציור שאינו פיגורטי האוצר בתוכו איזה סוד ומשמעות חמקמקה. בדר"כ מוצגות בגלריה תערוכת יחיד אבל הפעם בחר יאיר להציג תערוכה קבוצתית, שאינה נושאית ויוצרת שיח בין תמונה לתמונה וגם כמכלול. בשיחתנו איתו ניסה יאיר להסביר את המאפיינים של ציור טוב בעיניו, אך בסופו של דבר הסכמנו כולנו שההחלטה כזו בנויה על אינטאיציה והשפעות שלא ניתן להסבירן במילים.

Jordan2. ירדן וולפסון: מצבי הוויה, גלריה רוטשילד, רח' רוטשילד 140

ירדן חיי ופועל בארה"ב. בעבודות שלו אין הוא מנסה לבטא רעיונות כי אם לתפוס את ההויה המתרחשת לאורך זמן ומקבלת את ההקשר שלה בחוויה החושית המתרחשת בין הצופה והיצירה. הוא מתכתב עם רעיונותיו של היידגר, אותם ביטא בספרו  "הוויה וזמן" משנת 1927, שבו הוא טוען שהווית האדם שונה מהותית מהווית החפצים, ועם גישתו של מרטין בובר אותו ביטא במאמרו "אני ואתה" הטוענת שקיומו של האדם מתעצב ע"י השיח בין האובייקט והסובייקט. בתערוכה מוצגות סדרות של עבודות על נושא אחד, המציגות את השינויים שהאובייקט עובר בעיניו של המתבונן, במקרה זה האומן. הציור החוזר של אותו נושא מזכיר את עבודותיו של קלוד מונה: סדרת 31 הציורים של הקתדרלה ברואן, סדרת ערימות השחת וחבצלות המים המפורסמות.

26600610403. אבשלום (absalon): הצעות למגורים, ביתן הלנה רובינשטיין, תרס"ט 6

אבשלום (מאיר אשל) הינו אומן ישראלי שחי ופעל בצרפת ונפטר לפני 20 שנה, בגיל 28. במוזאון מוצגים מודלים של מבני מגורים, אותם הוא בנה בערים שונות, כאשר כל מבנה מתייחס למאפייני המקום. המבנים מאוד מינימליסטים ונזיריים והוא מציין שבעבודותיו הוא מחפש את המושלמות הפשוטה שבאה לידי ביטוי צרוף בעבודתו של מאלביץ' (לבן על לבן). חדשנותו של אבשלום באה לידי ביטוי לא רק במינימאליזם המבני אלא גם בכך שהוא מאפשר לנו להכנס למבנים ולחוש את ההשפעה של המינימליזים הזה עלינו. בתערוכה מוצגים גם סירטי וידאו בהם אבשלום צועק ללא הפסקה או נלחם באגרסיביות נגד יריב נסתר. כאשר נשאל על משמעות הסרטים הוא טען שהם מבטאים את הצורך של האומן לצעוק את מה שיש לו לאמר ללא הפסק, אך התחושה שלנו היתה שהם מבטאים צורך להשתחרר מהמחנק שהמינימליזם שלו יוצר.

סיור גלריות 5: בדגש על אומנות נשים

הפעם ביקרנו עם האומנית ומנחת הסיור ענת מיכאליס-לוי בתערוכות של אומניות ועמדנו על הפן הנשי שהשתקף מעבודותיהן.

1. טל שושן: רוח פרא, גלריה שלוש, רח' מאז"ה 7

ben_shushanהנשיות מתבטאת בעבודות של טל שושן הן בחומרים הרכים בהם היא משתמשת והן בנושאים המזכירים אורגנים נשיים כגון רחם, שחלות ועוד. בשנות ה 60 וה70 החלו אומניות פמיניסטיות להשתמש בחומרים רכים, כגון חוטים, בדים, גומי, בעיבוד של סריגה, אריגה וכו' על מנת ליצור באופן מודע מעמד לגיטימי בעולם האומנות הפלסטית לעבודה "נשית" שנחשבה עד אז לפחותה. בהקשר זה ניתן להזכיר את אווה הסה, אנט מסאז'ה, לואיז בורגואה. תערוכה זו רוחשת בחוטים סבכים קשירות ערבול ורגש אך למרות זאת אנו חשים באיפוק וניכור (יש לציין שלא כל חברות הקבוצה הסכימו עם אבחנה הזו). השימוש הנרחב בחוטים העלה אסוציאציות מתאוריית פרויד הנגזרת ממשחק ה Fort-Da  המתייחסת ליציאה אל האין והחזרה ממנו. או לחוט של אריאדנה.

2. נטעלי שלוסר: לה גארדיה, גלריה זומר, שדר' רוטשילד 13

schlosserתערוכה זו התמקדה בדיוקנות של נשים ומשדרת חמקמקות בין חיים למוות המשתקפת בצבעוניות האפרפרה/ורדרדה, בבדידות, במבט המוסט, ובמשיכת המכחול המישחתית על הקנווס שאופיינית לה. ניכרת כאן המגמה של האומנים הצעירים ב 20 השנים האחרונות לחזרה לציור. היה מעניין להסתכל על הציורים בהקשר לציורים הקודמים של האומנית וניתן להבחין בהשתפקות של שינויים אישיים / נפשיים שעוברים עליה.

נכנסנו לאולם התצוגה המרכזי בו הוצגה התערוכה מאולם צדדי וקטן, חדר הפרויקטים, שבו הוצגו מספר עבודות של ברכה אטינגר. המעבר מהחדר הקטן לאולם התצוגה הגדול המחיש את החשיבות של אופן הצגת עבודות בתערוכה.

etingerברכה אטינגר הינה אומנית ופסיכואנליטיקנית. בעבודותיה ניתן להבחין בשיח עם הפסיכולוג ז'אק לאקאן, מפרשניו של פרויד המתייחס לשלושת המישורים של המציאות האנושית: המישור הסמלי, המישור המדומה, והמישור האניגמטי של הממשי. בעבודות בתערוכה, מתוך הסדרה אורדיצ'ה, היא בוחנת את משמעות המבט.

Frisingerבנוסף לתערוכות הללו, שהתמקדו באומנות נשית, ביקרנו בחלל התצוגה של אוסף לושי בשד' רוטשילד 19. מאיר לושי הינו אספן וסוחר אומנות וחלל התצוגה אינו משמש כגלריה רגילה המציגה עבודות של אומנים והוא נפתח לפי פניה מיוחדת בלבד. ארחה אותנו נוי פורר שהסבירה לנו את אופן עבודתו של לושי. הוא מאתר אומנים ומבצע איתם פרויקטים עליהם הם עובדים בשיתוף. התוצרים של הפרויקטים הללו מועברים לתצוגה ומכירה ברחבי העולם. בחלל התצוגה ראינו עבודות של מקס פריזינגר, אנג'לה דה לה קרוז שהיתה מועמדת לפרס טרנר, תומס רנטמייסטר ועוד.

סיור גלריות 4: גלריות בדרום תל-אביב

הסביבה התעשייתית המוזנחת של דרום תל אביב הפכה למרכז לאומנות עכשיווית כאשר יותר ויותר גלריות וסדנאות אומנים מתמקמות בלופטים הענקיים בינות למוסכים ולמפעלים הקטנים. בין הגלריות ניתן למנות את הגלריה של בצלאל, בית בניימיני – גלריה לעבודות קרמיקה, וקצת יותר רחוק את גלריה בניימין, גלרייה חנינאגלריה זיסמן ברחוב הירקון, גלרייה דביר בנמל, וגלריות צדיק, וקיימא באזור שוק הפישפשים. אנו ביקרנו, בהדרכתה של ענת מיכאליס-לוי, בשלוש גלריות כאשר המוטיב של הסיור היה מסורת והתחדשות הבאים לביטוי בציור, צילום, ופיסול. אחד האמנים העכשיוויים המובילים המשלב את שלושת אופני היצירה הינו גבריאל אורוצקו.

1. איבה קיוקו: סיפוורי נייר, גלרייה עינגע, רח' בר-יוחאי 7

Kyokoהמפגש עם העבודות, חלקן עבודות נייר המודבק על בד וחלקן מוביילים ווילונות הנמצאים על גבול עיצוב, משרה שלווה ורכות. האוצרת, בטקסט שלה על התערוכה מסבירה שהאומנית, בשנות השבעים לחייה, משלבת בעבודתה את האומנות המסורתית היפנית עם השפעות של אומנות המופשט האמריקאית משנות השישים. ניתן להזכיר בהקשר זה את רוברט רימן וקליפורד סטיל. היא משתמשת בצבעים רכים ועובדת תוך שימוש בשכבות נייר העשוי מסיבים של עץ תות המשולבות בנייר ממוחזר מתוך כתבים עתיקים.

2. מה שרואים מכאן ! שלושה צלמים, גלרייה קונטפוררי בבעלות איש העסקים רוני פורר ברח' הרצל 117

תערוכה קבוצתית של שלושה צלמים, שאצרה טלי תמיר, משקפת את הפן היותר מסורתי של הצילום – הצילום כציור. הצלמים שהזכירה ענת כאומנים להתייחסות הם: וולפגנג טילמנס, ז'אן-מרק בוסטמנטה, ותומס שטרוט. בתערוכה ניתקלנו בדוגמא לטביעת אצבעה של האוצרת כאשר היא משבצת את אחת התמונות של רמי צלקה באזור התצוגה של ניצן מקובר, שהיה בקומה העליונה, על מנת לקשור את שלושת האומנים לכלל תערוכה אחת

Yardenנורית ירדן: במרחק הליכה, יוצרת בצילומיה דימויים יום יומיים. ברוב המקרים היא מצלמת מצב קיים, אם כי לפעמיים היא סמי-מעצבת את הסביבה, כמו במקרה של כרטיסי נערות הליווי שהניחה על שמשות המכוניות. היא משתמשת באומנות לאמירה פוליטית / חברתית.

Zalka

רמי צלקה: הזמנה למחול, גם הוא מצלם נופים כהוויתם למרות שהוא מצליח לתפוס את הרגע והתאורה שיוצרים תחושה של מניפולציה לאחר מעשה. משמעות השם? אולי מחול של קופמוזיציות? תיבות התאורה שהוצגו הזכירו את עבודותיו של ג'ף וול.

Nitzan

ניצן מקובר: מבחוץ. תערוכה מאוד אישית, צילומים של פינות בבית האומנית כאשר בכל צילום היא משבצת באחת התמונות התלויות בחדר צילום של נוף מבחוץ. בשיחה עם האומנית היא הסבירה שהיא אינה מזיזה חפצים בסצינה אלא מזיזה את עצמה על מנת לתפוס את הזוית הרצויה לה.

3. זוהר גוטסמן: סינדרום קררה, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1

Gutesmanגוטסמן משחק בפסליו עם חומרים שונים: שיש, מסטיק בזוקה, גבינה, עץ, ברונזה ועוד. נפגשנו עם האומן שהסביר את עבודתו. חשוב לו תהליך היצירה של הפסל לא פחות מהפסל עצמו. למשל הוא רצה שיהיו בפסל סימני ירי ולכן לקח את הפסל למטווח ולא קדח בו חורים בסטודיו. הוא נהנה לראות את פסליו משתנים גם לאחר שהוא מסיים אותם. באמצעות הפסלים הוא מנסה ליצור מעורבות חברתי שלו עם הסביבה אבל גם של הצופים עם העבודה – למשל לאכול את פסלי הגבינה שלו. הוא חושב שיש הומור בעבודתיו למרות שלכאורה חלקם משדרים מורבידיות. באספקט זה מתכתבת התערוכה עם עבודותיו של מאוריציו קטלן. תמונת החיבוק של הפסל קשרה את כל שראינו בסיור: צילום, פיסול, ומיצב והחזירה אותנו שוב לגבריאל אורוצקו.

ושוב את אוירת הסיור קלטה עבורנו גייל בתמונות 

סיור גלריות 3: גלריית הקיבוץ וגלריה גבעון

הפעם ביקרנו בשתי גלריות: גלריית הקיבוץ, ברח' דב הוז 25, וגלריית גבעון, ברח' גורדון 35. גלריית גבעון, בניהולה של נעמי גבעון קיימת משנת 1974, הינה גלרייה מבוססת ובעלת שם בארץ ובעולם, ברשותה ציורים רבים מנכסי צאן הברזל של האומנות הישראלית, והיצירות המצגות בה נמכרות בסכומים גבוהים. גלריית הקיבוץ הינה גלריה נחשבת במימון של קרנות ציבוריות. האוצרת של הגלריה הינה יעל קיני.

1. ממוללת – תערוכה קבוצתית של שלוש אומניות: נורית גור-לביא, נעה רז-מלמד ונועה שניידר, גלריית הקיבוץ

התערוכה הינה של שלוש אומניות שונות, מעין שלוש תערוכות יחיד, כל אחת בעלת אופי שונה אך קיימת זיקה בין התערוכות. הן כולן משקפות את עולמן של האומניות וחוויות שעברו, מעין זרם תודעה.

Gur-Laviנורית גור לביא מציירת פרחי בר על צלחות. האמנית נוהגת לאסוף ולקלטלג בדקדקנות צמחי בר. את ההשראה לציור הצלחות קבלה האומנית בביקור במוזאון של משפחת דה-קמונדו בפריז, שם נמצא אוסף של צלחות כליהן מצוירות ציפורים. ענת הזכירה בהקשר זה את המיצב  בדם ליבי של משה גרשוני, שמטפל בנושא שונה לגמרי, השואה, אך גם הוא משתמש בצלחות כאמצעי לביטוי אומנותי.

Noaנעה רז-מלמד יצרה בגלריה את חדר הפלאים האישי שלה. חדר פלאים ידוע עוד מהמאה ה-18 וה-19 כחדר בו הציגו אנשים, עשירים בעיקר, באופן אקלטקטי פריטים אותם אספו. שימוש בחדר פלאים ככלי לביטוי אישי נפוץ באומנות העכשיוית. לעיתים האומנים מאפשרים לצופה להסתובב בחדר, כמו בעבודה זו של נועה, ולעיתים הם מאפשרים לו רק להציץ מבחוץ כמו במקרה של האומן הנודע מרק דיון, שעבודתו מותקנת במוזיאון ישראל. אלמנט נוסף המופיע בעבודתה של נועה הוא ה memento mori, האיזכור, באמצעות אפקטים שונים ביצירה, לכך שכולנו בני תמותה.

Naomiבעבודתה של האומנית השלישית, נעמי שניידר, אנו נתקלים באפקט האובססיבי, שגם הוא משמש כטכניקה חשובה באומנות העכשיות. בציוריה אנו רואים משחק בין הפוזיטיב והנגטיב בין מה שקיים למה שנותר לאחר השיעתוק.

2. עתר גבע – ציור, גלריה גבעון

Atarעתר גבע מצייר ציור מופשט לגמרי כאשר הציור מייצג אך ורק את עצמו ושום דבר מחוצה לו. בציור המופשט ניתן כבוד לצבע ולחומר. האומנים החלוצים של הציור המופשט הינם ג'קסון פולוק ומרק רותקו שפעלו בארה"ב באמצע המאה העשרים. מעניין להזכיר שבעוד שנורית גור-לביא טענה שכל האומנות בנויה על השוואות והשפעות הרי שעתר גבע התנגד לנסיון להשוות את עבודותיו לעבודות של אומנים אחרים. האם זה הבדל מיגדרי?

והתמונות של גייל בקישור זה מביאות לנו זוית אחרת של הסיור