בנפול אויביך אל תשמח

ואני כל כך רציתי לשמוח לאידו של נתניהו על הזובור שהעבירו אותו שותפיו הקואליציונים אבל אפילו זה נמנע ממני כי ההשלכות של ההסכם הקואליציוני המביש הזה על עתידי שלי ועתיד ילדי ונכדי קשות מדי. בא לי לבכות.

במשך 7 שבועות עקבתי אחרי התנהלות (או אי התנהלות) המגעים הקואליציונים וראיתי איך אלו שהפסידו בבחירות מפשיטים לאט לאט, בהנאה מרובה, את המנצח הגדול מכל נכסיו. מה יכול היה להיות יותר משעשע מההצגה הטובה ביותר בעיר שהגיעה לשיאה עם התרגיל הנפלא של אביגדור ליברמן שסלל את הדרך לנפתלי בנט, המנצח הגדול.

נתניהו ובנט
תמונה שווה אלף מילים

אבל אז ההגיון גובר ואני מבינה שזה ממש לא מצחיק. אז בואו נראה מה יש לנו כאן:

כלכלה: לא מזהיר, אבל הכי אופטימי. כחלון השיג עוד לפני יריית הפתיחה את כל "ארגז הכלים" שהוא דרש (מלבד רשות וועדת הכספים): משרד האוצר, משרד הבינוי, המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל ומנהל התיכנון שנקרע ממשרד הפנים. כחלון הוא היחיד מבין המתמודדים על העוגה הציבורית שאינו סקטוריאלי ורואה לנגד עיניו את טובת כלל הציבור. אך על מנת שלא תוותר ולו פינה אחת שאינה מוכתבת ע"י שיקולי תועלת צרה נכפה עליו סגן שר מש"ס שיהיה אחראי על מנהל התכנון ויוכל לחלק הטבות למגזר הנכון.

האם לא רצוי שיהיו קצת בלמים ואיזונים? שלא יווצר מצב בו מפלגה אחת, ובעצם איש אחד, ישלטו על רוב הגורמים המשפיעים על הפעילות הכלכלית המרכזית המדינה? אולי. אבל על סמך מה שקורה בתחומים האחרים – אולי עדיף כך.

זה המקום לציין את עניין הכספים הקואליציונים ולהעלות על נס את היושרה של הפוליטיקאים. בימיה האחרונים של הכנסת הקודמת יצא נפתלי בנט נגד חלוקת הכספים הקואליציונים (שכחנו שסלומיאנסקי ניצח אז על החגיגה כיו"ר ועדת הכספים, אבל נעזוב זה). עלות ההסכם הקואליציוני הנוכחי עם הבית היהודי 1.2 מיליארד שקל ורובו כסף המיועד ליהדות הדתית, כאשר 160 מליון שקל מוגדרים מפורשות לצרכים פוליטים ו – 50 מליון שקלים לחטיבה להתיישבות. אין טעם כמובן לדבר על הכסף המיועד לסקטור החרדי. שם הפוליטיקאים אף פעם לא הסתירו את מטרתם האמיתית בכניסה לקואליציה: כסף, משרות וטובות הנאה.

חינוך, שוויון ונשיאה בנטל: כאן החרדים, משני הצבעים, ניצחו בגדול. והפעם זה כבר כואב ולא בגלל הכסף. בקדנציה הקודמת נעשו נסיונות למנוע מגורמים לא ציוניים להפוך את המדינה למדינה דתית/פונדמנטליסטית, אשר חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייתה עניים ונחשלים. מדינה שבה חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייתה הינם חסרי יכולת ורצון לתרום לקידומה וקידום תושביה והם מהווים נטל יותר יותר כבד על האוכלוסיה היצרנית. ההשגים המועטים של הקדציה הקודמת יימחקו: יבוטל הקיצוץ במוסדות חינוך אשר אינם מלמדים לימודי ליבה וראשות ועדת החינוך תינתן לידי ש"ס וזאת על מנת למנוע חינוך שיאפשר את שילוב החרדים בשוק העבודה המודרני. גמלת אבטחת הכנסה תוחזר לאברכים כמו גם קצבת הילדים וזאת על מנת שגם לא יהיה להם תמריץ להשתלב בשוק העבודה. יבוטלו רפורמת הגיור ופתיחת אזורי הרשום לנישואין על מנת להנציחהדרת אזרחים מזכויותיהם הבסיסיות ולא ישוריינו נשים בוועדה למינוי דיינים על מנת להנציח את שליטתו של ממסד חשוך על חייהם של אזרחים רבים אשר ערכיהם אינם תואמים את ערכיו.

שילטון החוק: הבעייה המרכזית היא הפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. בחלק מתחומי חיינו המרכזיים ניתנה השליטה על הגורם  המבצע, דהיינו המשרד הממשלתי, והגורם המפקח, דהיינו ועדת הכנסת, לידי אותו סקטור. משרד המשפטים – הבית היהודי, ועדת חוקה חוק ומשפט – הבית היהודי. משרד החינוך – הבית היהודי, יו"ר ועדת החינוך – ש"ס. אם נוסיף לזה את הפגיעה ברשות השופטת שהבטיחה לנו שרת המשפטים המיועדת, ניתן לאמר בברור: מדינה ישראל תחדל מלהיות מדינה דמוקרטית.

ואם פעם היתה לנו תקווה להמנות על קהילת העמים הנאורים המכבדים את החוק הבינלאומי גם היא אבדה. מינוי סגן שר ביטחון מטעם הבית היהודי הקנה למפלגה שליטה על המינהל האזרחי, אורי אריאל כשר החקלאות מטעם הבית היהודי קיבל את אחריות על החטיבה להתיישבות, ולבית היהודי רוב בצוות הכשרת מאחזים שיפעל בהנחייתו של בצלאל סמוטריץ להפקעת אדמות פרטיות על מנת להכשיר מאחזים בלתי חוקיים הבנויים עליהם. מקרה קלאסי של החתול ששומר על השמנת.

המחאה החברתית של קיץ 2011 היא כבר זיכרון מעורפל. הבאתי כאן תמונה על מנת שלא תישכח לגמרי. ברור שהשגיה המעטים יבוטלו לחלוטין ואנו נחזור למצב של טרום המחאה, אם לא גרוע ממנו.

מחאה חברתית
המחאה החברתית קיץ 2011

ליבי ליבי למצביעי הליכוד. חשבתם שניצחתם בבחירות? הפסדתם בגדול וזאת בזכות המנהיג שבחרתם, מנהיג שלא היה מסוגל להציג משנה סדורה לפתרון בעיותיכם, ומצע וחזון שלפיהם יוביל את שותפיו הקואליציונים. בסופו של דבר הם הובילו אותו באף.

כשהתאבלתי על תוצאות הבחירות לא תארתי לעצמי עד כמה הן יכולות להיות גרועות. לא נותר לי אלא להתנחם בעובדה שנתניהו לא הוביל את המו"מ מול האירנים. שם הרי מדובר בחיים האמיתיים.

סיור גלריות – פתוח סגור פתוח

הפעם סיירנו בהנחייתה של ענת לוי-מיכאליס במספר גלריות ברחוב גורדון.  אמנם אזור דרום העיר תופס את מקומו כמרכז עשיה אומנותית אבל מוקדם להספיד את אזור רחוב גורדון. הוא עדיין משכן מספר רב של גלריות המהוות מסה קריטית בהוויה של האומנות העכשווית הישראלית. המוטיב המרכזי שליווה את הסיור הפעם היה שירו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח":

פתוח סגור פתוח. לפני שאדם נולד
הכל פתוח ביקום בלעדיו. כשהוא חי הכל סגור
בו בחייו. וכשהוא מת הכל שוב פתוח.
פתוח סגור פתוח. זה כל האדם.

משה גרשוני, גרמניה. גלריה גבעון, גורדון 35

Gershuniבתערוכה מוצגות עבודות של גרשוני שהוצגו בתערוכה שהתקיימה לא מזמן בברלין. התערוכה מתמקדת בעבודותיו משנות השמונים, תקופה שסימנה את תחילת המעבר שלו מאמן קונספטואלי לאמן יותר אקספרסיוניסטי. משה גרשוני הינו מהציירים הישראלים המובילים אשר הטביעו את חותמם על האומנות הישראלית כולה. הוא מצליח לשלב בעבודותיו בין ערכי הרוח והרגש לבין ערכי היהדות והישראליות כאשר השואה תופסת מקום חשוב בעבודתו.

יצירתו של גרשוני ניזונה מעולם השירה והמוזיקה הישראלית והאירופית ולכן החיבור עם שירתו של יהודה עמיחי, בן תקופתו, מתבקש. בעבודותיו ניתן למצוא מוטיבים חוזרים של עיגולים שחורים, זרים, רקפות, סימני שאלה וטקסטים כאשר הזרימה של הקו והצורה לעבר הקיטוע הפתאומי מאפיינים את יצירתו. כאומן שפעל במשך שנים רבות חשוב למקם את היצירות בתערוכה הזו בהקשר היותר רחב של היצירה הכוללת שלו.

שרה ארמן, מקום לאומנות עכשווית. גורדון 29, דירה 4

sara_ermanשרה ארמן הינה ציירת בזכות עצמה שפתחה את ביתה לתצוגה של תערוכות אומנות. תחילתה של הגלריה במתחמים ייעודיים אך כיום היא מהווה חלק ממירקם חייה של שרה והמבקרים בגלריה מתארחים בסלון ביתה המשמש אותה בחייה היומיומיים. הגישה של שרה לאוצרות מונעת בין היתר ממניעים חברתיים. את הגלריה הראשונה שלה פתחה על מנת לאפשר במה לאומנים טובים שלא הצליחו להתברג ולהציג בגלריות המסחריות המפורסמות. בגלריה היא מציגה עבודות של אומנים עם מוגבלויות ומובילה מיזמים של הנגשת אומנות לציבור הרחב באמצעות הורדת מחירי העבודות.

דוד גינתון, הריק של הצד השני. גלריה גורדון 2, נתן החכם 4

Ginton

 

בתערוכה זו מציג דוד גינתון סדרת ציורים המתארים את צידו השני של הקנבס, צבעים שונים וטקסטורות שונות. התערוכה יוצרת תחושה של אסתטיקה מינימליסטית אך מצד שני אם היה כאן נסיון לאמר משהו – קשה היה לי להבין מה.

 

בל שפיר – SUBORTUS ולידה שרת מסד – מג'מע. גלרית הקיבוץ, דב הוז 25

בל שפיר
בל שפיר

קינחנו בפתיחת תערוכתן של בל שפיר ולידה שרת מסד בגלרית הקיבוץ. הגלריה היתה סואנת אך הדבר לא הפריע להתרשם מהקו הדומה אך יחד עם זאת מהשוני בעבודות של שתי האומניות. שתיהן הציגו עבודות רישום עמוסות בפרטים המתכתבות עם עברן. לידה שרת מסד יצרה שילוב של דמויות קטנות אותן העתיקה ממגש שהביאו הוריה מפרס בטכניקה של שפשוף בעיפרון מעבר לנייר פרגמנט. בל שפיר הציגה רישומים עמוסי פרטים של דמויות. הרישום נעשה בעיקרו במרקר לעיתים עם נגיעות צבע ולעיתים עם תנועת וידאו. על הרישום היא הדביקה שערות סוס אותם הביאה מבית ילדותה בגרמניה.

Lida
לידה שרת מסד

 

תוצאות הבחירות המקומיות כסימן לתוצאות הבחירות הארציות 2015

מי שעקב אחרי תוצאות הבחירות המוניציפליות בסוף 2013 ויותר מכך, תוצאות הבחירות לראשות עיריית בת-ים בינואר 2015, לא צריך להיות מופתע מתוצאות הבחירות לכנסת ה-20. הכתובת היתה על הקיר.

בבחירות המקומיות האחרונות התמודדו שלושה ראשי עיר שהוגש נגדם כתב אישום. למרות זאת נבחרו שלומי לחיאני בבת ים, יצחק רוכברגר ברמת השרון ושמעון גבסו בנצרת לכהונה נוספת כאשר הם מוכיחים שנקיון כפיים אינה אחת מהתכונות הנדרשות מראש עיר. מאז הורשעו שלושתם ונאלצו לפרוש מתפקידם. יצחק רוכברגר הורשע בשורה של עבירות שחיתות, שלומי לחיאני הודה בחלק מהאישומים והגיע לעיסקת טיעון כאשר בסופו של דבר הוטלו עליו קלון ועונש מגוחכים אשר עדיין עומדים למבחן בג"ץ. ושמעון גבסו הורשע גם הוא בלקיחת שוחד.

אך תושבי בת ים הגדילו לעשות והוכיחו שלבוחר הישראלי אין בושה. לאחר ששלומי לחאני נאלץ לפרוש מתפקידו התקיימו בחירות לראש עיר חדש. שניים התחרו על התפקיד: יוסי בכר שהיה ידוע כעושה דברו של שלומי לחיאני ואלי יריב שגובה על ידי כל המערך הפוליטי בעיר החל ממפלגת העבודה, דרך הליכוד ועד למרץ וישראל ביתינו. אפילו ש"ס השתתפו בקואליציה זו (למען הגילוי הנאות אציין שאלי יריב הוא גיסי). ברור היה לכולם שהמתמודד האמיתי מאחורי יוסי בכר הינו שלומי לחיאני והוא יהיה זה שינהל את העיר במידה ובכר יזכה. הדבר אפילו תועד בכתבות בערוץ 2 כאן וגם כאן. בסופו של דבר זכה יוסי בכר בבחירות וכבר הוגשה נגדו תלונה לפרקליטות על שוחד בחירות.

ונעבור לבחירות הארציות. כאן לשימחתי לא עומדת על הפרק שחיתות, לפחות לא שחיתות במובן הפלילי, אלא רק בקטנה – שחיתות שילטונית, כביכול לגיטימית, המגובה בהסדרים פוליטים. אך גם בבחירות לכנסת ה-20 אנחנו נחשפים להתנהגות לא רציונאלית של הבוחר הישראלי. הבוחרים מהפריפריה, אלו שמתקשים לגמור את החודש וזאת גם במקרה הטוב שיש להם עבודה. אלו שמערכת החינוך בישוביהם לא מצליחה להביא את הנוער לרמת השכלה הנדרשת בהתמודדות על מקום במוסדות ההשכלה האקדמיים ושוק העבודה המודרני. אלו שמערכת הבריאות בישוביהם קורסת ולא מספקת טיפול נאות לחולים ולזקנים שבינהם. אלו שהשלטון הנוכחי התעלם מהם בכל שנות כהונתו והפך אותם לשקופים בזמן קמפיין הבחירות. אלו הם הבוחרים שנתנו לשלטון הזה את קולם מחדש.

הפגנת עובדי כי"ל בירושלים שבועיים לפני הבחירות
הפגנת עובדי כי"ל בירושלים שבועיים לפני החירות

קטונתי מלהבין את נפש האדם ובוודאי ובוודאי את נפש הבוחר הישראלי אך מתוצאות הבחירות האחרונות למדתי כי אין לי לחפש סיבתיות או רציונליות בדפוסי ההצבעה של הבוחר הישראלי היות ולא אוכל למצוא אותם. אופן ההצבעה של אזרחים אלו לא ברור לי ולא תואם את אופן החשיבה שלי. מסתבר שאני מיעוט ואשאר מיעוט במדינה ולא נותר לי אלא להפנים זאת ולהתמודד עם זה.

איך? עומדת בפני כעת הרבה חשיבה. אני חשה שאני עומדת בפני פרשת דרכים

 

סיור גלריות – כפל משמעות

ושוב חזרנו בהנחייתה של ענת מיכאליס-לוי לאזור דרום תל-אביב שהפך בשנים האחרונות למרכז הבלתי מעורער של גלריות האומנות וסדנאות האומנים. שני מוטיבים ליוו הפעם את הסיור. הראשון, פילוסופי קמעה, נסוב על משמעות האומנות עבור הצופים. האם מיצוי האומנות הוא בתוצר הסופי, היצירה הניצפית, או שהאומנות באה לידי ביטוי בשיח על היצירה, בתחושות שהיא מעוררת, במטענים האישיים שהאומן מביא אל תוך היצירה ואפילו במקום שבו היא מוצגת. בנוסף בחנו בסיור את ההשפעות של מרסל דושן (Marcel DuChamp) על העבודות שראינו. דושאן פעל במחצית הראשונה של המאה ה-20 ונחשב לאחד האומנים המשפיעים על האומנות המודרנית, בייחוד על זרם ה pop-art והאומנות המושגית. הוא היה הראשון לשלב אביזרים ואובייקטים יומיומיים בעבודותיו והטביע את מושג ה- Readymade שכה נפוץ היום באומנות העכשיווית.

מירצ'ה קנטור 5775, גלריה דביר, רח' ראשית חוכמה 14

Mircea-Cantor,-5775-(Part-I),-1-2קנטור הינו אומן רומני, זוכה פרס דושן. בתערוכה הוצגו מספר עבודות בפורמטים מגוונים. במרכז התערוכה עומדת עבודה שנוצרה במיוחד לחלל הגלריה ובה פרחי מנדלה שעוצבו באמצעות חוטי דינמיט אותם האומן הצית ועליהם הדביק צילומים של ידיים. בעבודות אחרות הוא צייר מפות תוך שימוש בעשן של Mircea-Cantor,-Supposing-I-could-hear-that-sound4נרות ונתן לעבודות את השם "The world belongs to those who set it on fire". בנוסף הוצגו בתערוכה מספר לוחות בטון שהונחו על שופרות ונוצקו בהם דוגמאות זהות של חבלים קשורים תחת השם "Supposing I could hear the sound". עבודותיו של קנטור יצרו תחושה של נקיון ועדינות ויזואלית שעמדה בניגוד לחומרים התוקפנים בהם נוצרו ולמסר אותו ניסו להעביר.

ורד נחמני, Light motive, גלריה דביר

ורד נחמניורד נחמני, אומנית שחיה ועובדת בקיבוץ גבעת חיים מציגה סדרה של ציורי שמן על עץ שבהם היא מתארת משחק בין אור לחושך. ברוב הציורים מופיע בנה אשר אוחז במקור אור המקרין על החושך שבסביבתו. ציורים אחרים מתארים שבילים בקיבוץ בתקופות שונות ובשעות שונות של היום.

 

 

 

חביבתיזמיר שץ – חביבתי מדינת כל אזרחיה, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1

על קיר אחד מוצגת סדרה של ציורי של דיוקנאות בהם ניתן לזהות אנשים מוכרים כמו ישראל אהרוני ושלום חנוך לצד אנשים פחות מוכרים שליוו את הצייר במשך השנים. מול קיר זה מוצג וידאו בו המשלב נאום של הנשיא אובמה המתייחס לאלימות כלפי נשים, תמונות וקטעים מסרטים מפורסמים כמו הדיקטטור הגדול של צ'פלין והטוב הרע והמכוער, מלווים בכיתוב בעוד ברקע פס קול אשר גם אינו מתייחס לא לזה ולא לזה. ניתן לצפות בוידאו כאן

 

קופפרמן
משה קופפרמן 1995

חולות, תערוכה קבוצתית גלריה Contemporary רח' הרצל 117

שמה של התערוכה נגזר ממתקן הכליאה חולות והיא מביאה עבודות המבטאות תנאי כליאה שונים – פיסיים ונפשיים. כל אחת מהעבודות מביאה ביטוי שונה לכליאה והצירוף והסידור של העבודות בגלריה יוצר גם הוא אוירה מלחיצה. גלעד אפרת מביא את ציורו "אנסאר IX", בצילומים של שי קוצ'יארו מנסות סוהרות צעירות לבטא את אישיותן למרות המדים האחידים באמצעות תכשיט או עיצוב ציפרניים. קרין מנדבלוביץ בוידאו שנמשך מספר דקות מדקלמת באופן אובססיבי שמבטא חרדה את כל הדברים שהיא אוהבת, וסיגלית לנדאו כולאת את המילה "אהבה" בתוך תנור ספירלות. עבודות נוספות, מרשימות לא פחות ניתן לראות בקישור לתערוכה.

 

 

על חדשנות באומנות וביקור ב – MOMA שלא יישכח

ניו-יורק, ערש החדשנות האומנותית ואשר ממנה תצא תורה לכל רחבי העולם, מאפשרת במגוון התרבותי שהיא מציעה גם לחזור אל הענקים פורצי הדרך של תקופות קודמות. כשהחדשנות הפכה כמעט למטרה בפני עצמה מעין raison d'etre של האומנות, נחמד להזכר בחלוצים שעבורם הכניסה לממסד האומנותי לא היתה כל-כך חלקה כמו היום וקבלה על ידי הקהל הרחב קשה אף יותר. הפעם לא הלכתי רחוק מדי, הסתפקתי ב 100 השנים האחרונות.

ב MOMA בחרתי לשוב ולבקר את האומנות האמריקאית של אמצע המאה שעברה. האקספרסיוניזם של ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
ג'קסון פולוק
השחור של אד ריינהרדט והלבן של רוברט ריימן
אד ריינהרדט
שחור: אד ריינהרדט
רוברט ריימן
לבן: רוברט ריימן
וה pop-art של ג'ספר ג'ונס, אנדי וורהול ורוי ליכטנשיין
דגל: ג'ספר ג'ונס
דגל: ג'ספר ג'ונס
מרק קמפבל - אנדי וורהול
מרק קמפבל; אנדי וורהול
הנערה הטובעת - ליכטנשטיין
הנערה הטובעת: רוי ליכטנשטיין
הם רק חלק מיצירות התקופה שמוצגות במוזיאון. במשך כ-20 שנה פעלו בארה"ב מספר אומנים אמריקאים ואירופאים בפרץ יצירתיות פוסט-מלחמתית וחדשנות אנטי ממסדית. הם יצרו בסגנונות שונים לגמרי והטביעו את חותמם על האומנות המודרנית. היום האומנות הזו כבר מקובלת ונראית לעיתים אפילו מעט מיושנת אבל בתקופתם הם היו ללא ספק חדשנים.
זה המקום להזכיר חדשנות נוספת, טכנולוגית הפעם. מוזיאון המומה מאפשר לתעד את הביקור ולחזור אליו מהכורסא בבית דרך קישור הנשלח אליך באימייל. הנה המסלול שלי, הכל מדוד, ספור ומתועד.

עבודות של בראק (Georges Braque), פיקסו (Pablo Picasso), גריס (Juan Gris) ולג'ה (Fernand Leger),  הוצגו בתערוכת הקוביזם ב Metropolotan Museum. אומנים אירופאים אלו, מתחילת המאה העשרים, ייסדו את אסכולת הקוביזם האנליטי ובכך פרצו את הדרך לאומנות המופשטת לגווניה השונים.

בראק
בראק
פיקאסו
פיקאסו
חואן גריס
חואן גריס
פרננד לג'ה
פרננד לג'ה

מבחר העבודות שהוצגו בתערוכה איפשר לבחון את תחילתו של הזרם הקוביסטי והתפתחות ההמשגה המופשטת של תיאור העולם אותו ניסו האומנים לבטא באמצעות סגנון זה. מעבר להפשטה הרעיונית שבאה לידי ביטוי בעבודות, היתה בהן התנסות בחומרים וסגנונות חדשים ולא מקובלים. בהחלט ניכרת העבודה המשותפת וההשפעה ההדדית, בייחוד בין בראק ופיקסו. אני משערת שמעבר לתרומה האומנותית היה לשיתוף פעולה זה תרומה בקבלה הממסדית של הזרם הקוביסטי.

ונעבור למחול – מרתה גרהם (Martha Graham) הכוהנת הגדולה של המחול המודרני. להקת מרתה גרהם הציגה בתאטרון ג'ויס מספר עבודות מהתקופה המוקדמת שלה. קשה להאמין שהעבודות שהוצגו נוצרו לפני כ 60-80 שנה, בתקופה בה המחול הקלאסי המסורתי שלט בכיפה. המופע נפתח במחול Lamentation (אבל) משנת 1930. ארבע דקות של מחול שמשאירות אותך המום.

אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם
אנדי וורהול בהשפעת מרתה גרהם

ואם נחזור להשפעות אומנותיות – הנה ציור של אנדי וורהול בהשראת המחול הזה.

גם יתר היצירות שהוצגו והתפאורות המקוריות של המעצב היפני Isamu Noguchi היו מדהימות ביופיין ובהחלט מקדימות את זמנן.

 

 

 

המוסיקה גם היא לא תצא הפעם מקופחת. התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק אשר אינה קופאת על שמריה ארחה את "אנסמבל דרך המשי" שהקים הצ'לן יו-יו מה. האנסבל הוקם על מנת להעשיר את המוסיקה הקלאסית המערבית ברב תרבותיות של מוסיקת עולם. האנסמבל מורכב מ 11 נגנים מארצות שונות: מהמערב והמזרח, אירופה ואסיה, אשר חברו ליצור מוסיקה מודרנית ששורשיה במוסיקה העממית. השילוב של התזמורת הפילהרמונית הגדולה בעלת האוריאנטציה המערבית והאנסבל הקטן עם כלי הנגינה המיוחדים מביא את מוסיקת העולם אל אולמות הקונצרטים הממוסדים ומרענן את האוירה המעונבת ו"המכובדת" שלהם. במהרה בימינו גם אצלנו, אמן

סיור גלריות 12 – הנוף החיצוני והנוף הפנימי

חזרנו לסייר עם ענת מיכאליס-לוי וביקרנו בשתי תערוכות:

alon porat1. אלון פורת, ציורים 2000-2015, בית האומנים, אלחריזי 9 תל-אביב,

אלון פורת מצייר בעיקר את הנופים המשתקפים אליו מחלון הסטודיו בכליל כבר למעלה 20 שנה. הנושא הוא אותו נושא אך הציורים שונים ומשקפים את השינויים בנוף ובעיקר את השינויים הפנימיים שעובר האומן. אלון פועל מתוך קשר סימביוטי עם הטבע. את סביבת החיים הפיזית שלו הוא עיצב במו ידיו בטבע הבתולי שבו הוא חי ואת ההשתקפות של הטבע הזה בתחושותיו הפנימיות הוא מבטא באמצעות הציורים. בהקשר של עבודותיו של אלון ראוי להזכיר את אורי רייזמן שגם הוא חי בגליל והתמקד, בסגנון שונה לחלוטין, בציור הטבע הגלילי. ניתן להבחין בעבודותיו של אלון בהשפעות של אומני נוף אחרים כמו פול סזן שעבד בפרובנס ואסכולת נהר ההדסון האמריקאית. וניכרת בעבודותיו גם השפעתו של גוסטב קורבה אשר נוגעת, מעבר לציורי הנוף, גם לחושניות שמשתקפת מהציורים.

ela amitai2. אלה אמיתי-סדובסקי, חלקי חילוף, גלריה גורדון, בן יהודה 95

כמדענית עסקה אלה אמיתי-סדובסקי בייצוג המיקרוסקופי של העולם ובשלב מסוים בחייה היא בחרה לעזוב את עולם המדע ולעבור לאומנות. היום היא בוראת בעצמה את הייצוג של העולם בעבודות המשלבות קולז'ים תפורים בדקדקנות עם ציור אקריליק ושמן. הטקסטיל, ההדפסים שעליו והיכולת לשלב בינהם תמיד משכו אותה ובאמצעותו היא יוצרות מראות של דמיון מרהיב אשר לא נעדר מהן ההומור. עבודותיה מתכתבות עם האומנות הפמיניטית של ג'ודי שיקגו ושולחן ארוחת הערב וניכרת בהן גם השפעתם של פרד טומסלי ופיליפ טאפה אליהם נחשפה אלה בתקופת לימודיה בברקלי.

ורשמים מהסיור כפי שנקלטו בעין המצלמה של גייל

20150130_130957

20150130_13102620150130_130947

 

 

 

סיור גלריות 11: אספנים ואוצרים

שוב סיירנו בדרום תל-אביב שהפך בשנים האחרונות לאזור של סדנאות אומנים (יש הערכות הנוקטות במספר של 150) וגלריות. הפעם התמקדנו בחללי תצוגה חדשים האחד של עמוס שוקן, הבעלים של עיתון הארץ ואספן אומנות, והשני חלל בו שותפים מספר אומנים ואוצרים ומאחוריו פילוסופיה חברתית. את הסיור הנחתה האוצרת נטע גל-עצמון.

shoken1. גם הפרופיל הוא אגרסיה – תערוכה קבוצתית מתוך אוסף "הארץ", מינוס 1, רח' שוקן 18

חלל תצוגה זה נפתח לאחרונה על מנת להציג תערוכות מהאוסף הפרטי של עמוס שוקן. באוסף עבודות של אומנים ישראלים בלבד אשר נוצרו החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. את התערוכה הנוכחית אצרה אפרת ליבני והיא מאוד פוליטית כמצופה מאכנסניה זו. את התערוכה מלווה קטלוג מאוד עשיר.

makom2. אגם – תערוכה קבוצתית, מרגו גראןענת מיכאליס-לוי, עתליה שחר. מקום לאומנות, שביל המרץ 6

גלריה זו הוקמה ע"י 4 שותפים כמעין קואופרטיב אשר אליו יכולים להצטרף אומנים תוך תשלום חודשי. המקום, מעבר לארוח של תערוכות מתחלפות, מציג את תיק העבודות של האומנים החברים ולעיתים אף את העבודות עצמן ומארגן ארועים להנגשת אומנות לציבור. הפעם, התערוכה הציגה את עבודותיהן של שלשת האומניות אשר כל אחת בדרכה שלה תיארה אלמנטים אשר מתקיים בהם מתח בין משיכה לתת-זרמים אפלים. כל אומנית עבדה באופן עצמאי אבל במשך העבודה הן קיימו בינהן דיאלוג. העבודות גם נתלו בתערוכה במשולב.

לסיום, בהמשך לשיחתנו בגלריית שוקן פורסם השבוע בעיתון הארץ כי שרית שפירא פורשת מתפקידה כאוצרת של אוסף אהובי