סיור גלריות – שיחות עם אומנים

הפעם הדגש בסיור עם נטע גל-עצמון היה על השיחות עם האומנים.

שי אלוני1. שי עיד אלוני, מגנו של אכילס, גלריית פיינברג פרוג'קטס, שביל המפעל 3

עם האומן, פסל שי עיד אלוני, נפגשנו כבר בתערוכה קודמת שלו, נפילים, בגלריה חזי כהן. התערוכה הפעם היתה שונה לחלוטין. בתערוכה זו הוא תלה על הקיר מעין מגינים העשויים מחומרים שונים או שילוב של חומרים, כגון מתכת, עץ וקרטון. הצורות הסימטריות שעוצבו כחריטות או תבליטים על המגינים נוצרו בעיקר בהלחמה. המקור של העבודות היה דו-ממדי, ציורים במחברת ששי צייר בתקופות של אתנחתא מהעבודת הפיסול המסיבי שבה עסק. מאוחר יותר הוא העביר אותם לתלת מימד, או ניתן אולי לאמר שניים וחצי מימד. המגנים אנלוגים עבורו למסכות עם קונוטציות של תרבויות  שונות. וכאן שי סוגר מעגל עם עבודות קודמות שלו שגם הן התייחסו לשבטי, לתרבויות עתיקות וגאוגרפיות שונות.

להמשיך לקרוא סיור גלריות – שיחות עם אומנים

Luciano Floridi

לוצ'יאנו פלורידי הינו פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד. מההוגים המובילים בפילוסופיה של המידע.

 רעיונותיו על קצה המזלג בסרטון המצורף:

ולעומק בספרו: The Fourth Revolution: How the infosphere is reshaping human reality

כלכלת מידע ואינטרנט – סיכום קורס

השבוע הסתיים המחזור הרביעי של הקורס "כלכלת מידע ואינטרנט" אותו אני מעבירה בחוג לניהול מידע וידע של אוניברסיטת חיפה. רבות נשאלתי על מה נסוב הקורס, והנה הזדמנות להצצה קטנה.

להמשיך לקרוא כלכלת מידע ואינטרנט – סיכום קורס

הרהורים על מגמות בשוק העבודה בעקבות דוח האינטרנט לשנת 2015 של KPCB

שוק העבודה במדינות המפותחות עובר טלטלה. פריון העבודה גדל אך קצב הגידול בשכר אינו משיג אותו והפער בינהם הולך וגדל. המשמעות הינה שחלקם של בעלי ההון בעושר הכלכלי גדל על חשבון העובדים דבר שמגדיל את הפער הכלכלי והחברתי. לאן צועד שוק התעסוקה? מהן ההשלכות של השינויים הטכנולוגים על הדור הצעיר? אלו אשר עתידנו הכלכלי מופקד בידיהם

כמדי שנה, גם השנה מפרסמת חברת הון הסיכון Kleiner Perkins Caufield & Byers – KPCB דוח שנתי מעמיק על תעשיית האינטרנט. 197 שקפים עמוסי נתונים מציגים מגמות בצריכת מוצרים ושרותי אינטרנט, את כווני ההתפתחות של התעשייה הן מבחינת המוצרים והן מבחינת מוקדי הכוח הגלובלים ואת השפעת הטכנולוגיה על הכלכלה. לכאורה מיועד הדוח לגורמים בתעשייה הנדרשים להבין את מגמות השוק אך חשיבותו רבה גם לאלו הרוצים להבין את השלכות הטכנולוגיה על החברה והתרבות בעידן האינטרנט. בחרתי להתמקד בחלק של הדוח העוסק בשוק העבודה. הנתונים מתייחסים לשוק האמריקאי אך כידוע ארה"ב מכתיבה את המגמות העולמיות וסביר שהן לא יאחרו להגיע גם אלינו.

אז הינה הסיפור בתמונות ומספרים:

להמשיך לקרוא הרהורים על מגמות בשוק העבודה בעקבות דוח האינטרנט לשנת 2015 של KPCB

סיור גלריות – מוזיאון תל-אביב

הפעם סיירנו בשלוש תערוכות במוזיאון תל-אביב בהדרכת ראובן תשרי.

אורי קצנשטיין, backyard

אורי קצנשטיין
נקודת המבט של גייל

אורי קצנשטיין הוא אומן רב תחומי וחלוץ אומני המיצג (preformance) בארץ. לאחר שלקה בהלם קרב במלחמת יום כיפור הוא עבר לארה"ב, שם למד אומנות והיה תלמידו של אומן המיצגים הידוע כריס ברדן. אומנות המיצג החלה לפרוח בשנות החמישים כאשר האומנים ניסו לבדוק את גבולות הגוף והן ערבו אז הרבה דם. קצנשטיין היה זה שהביא את אומנות המיצג לארץ ובשנת 1994 זכתה דרכו האומנותית להכרת המימסד בתערוכה שהציג במוזיאון ישראל. כריס ברדן, המורה שהשפיע רבות על עבודותיו יעץ לו "להכניס את עצמו לתוך עבודותיו", ואכן דמותו וגם הלם הקרב שלקה בו משתקפים ברבות מעבודותיו, במיצגים שלו כמובן, אך גם במיצבים (installation) ובסרטי הוידאו. עבודותיו אסתטיות ונקיות והוא משלב בהן מכונות ומוזיקה. עוד על התערוכה בכתבה בעיתון הארץ.

אורי גרשט, רסיסים

Gershtהמוצג המרכזי בתערוכה הינו וידאו של שלושה אגרטלי פרחים המעוצבים בהשראת ברויגל ומתנפצים באחת לרסיסי זכוכית ברעש רב וב slow motion. הוידאו מאוד אסטטי ומהפנט ומבטא את היחס בין יופי להרס וחורבן. בתערוכה צילומים נוספים ושתי עבודות וידאו נוספות, הציפור שנופלת למים והרימון המתפוצץ, אשר גם הן מבטאות את אותו רעיון. הצילומים שלו מאוד אסטטים וחדים ומאתגרים את האבחנה בין צילום לציור.

 

 

Turn on, תערכת וידאו מהאוסף הפרטי של יוליה שטושק

בתערוכה שאצרה רותי דירקטור מוצגות עשרים עבודות וידאו המשקפות את המגמות העכשיוויות של התחום. הוידאו הינו מדיום אומנותי המכניס את מימד הזמן לאינטראקציה בין האומן והצופה. בחרתי להתייחס לשתיים מעבודות דווקא בגלל העניין שמצאתי באומניות. קרן סיטר, אומנית ישראלית צעירה ומצליחה. בביקור עלתה לדיון השאלה מה הופך אומן זה או אחר לאומן מצליח, בייחוד בגיל כה צעיר. נראה לי שאת התשובה ניתן למצוא במגוון העשיה שלה ובאתר שלה – כשרון ועבודה קשה. העבודה שהוצגה במוזיאון עוסקת בקלישאות של ג'אנרים בקולנוע ובטישטוש היחסים בין האומנות והחיים. האומנית השניה הינה איליין סטורטיוונט, אומנית אמריקאית שחיה בין השנים 1924-2014 וזכתה להכרה בשנותיה האחרונות. עבודותיה אופיינו בשיעתוק של עבודות של אומנים חשובים, אך בדרך כלל לפני שהם זכו להכרה. בשנים האחרונות לחייה, בשנות ה – 80 לחייה התמקדה בשעתוק אלמנטים אייקונים מהעידן הדיגיטלי. זו אחת משתי העבודות מתקופה זו המוצגות במוזיאון.

 

מה ניתן ללמוד על חדשנות מניתוח טקסטואלי של פטנטים? – הרבה

כיצד ניתן למדוד את חשיבותה של המצאה? אילו תחומי ידע הובילו את החדשנות בתקופות השונות? מאמר בעיתון The Atlantic מתאר מחקר שפורסם לאחרונה על ידי שני חוקרים, Mikko Packalen מאוניברסיטת ווטרלו ו Jay Bhattacharya מאוניברסיטת סטנפורד, שהצליחו לאתר מגמות בהתפתחות רעיונות חדשנים תוך שימוש בניתוח מילים המופיעות בכל הפטנטים שהתפרסמו במאגר הפטנטים האמקיראי בין השנים 1836-2010.

להמשיך לקרוא מה ניתן ללמוד על חדשנות מניתוח טקסטואלי של פטנטים? – הרבה

בנפול אויביך אל תשמח

ואני כל כך רציתי לשמוח לאידו של נתניהו על הזובור שהעבירו אותו שותפיו הקואליציונים אבל אפילו זה נמנע ממני כי ההשלכות של ההסכם הקואליציוני המביש הזה על עתידי שלי ועתיד ילדי ונכדי קשות מדי. בא לי לבכות.

במשך 7 שבועות עקבתי אחרי התנהלות (או אי התנהלות) המגעים הקואליציונים וראיתי איך אלו שהפסידו בבחירות מפשיטים לאט לאט, בהנאה מרובה, את המנצח הגדול מכל נכסיו. מה יכול היה להיות יותר משעשע מההצגה הטובה ביותר בעיר שהגיעה לשיאה עם התרגיל הנפלא של אביגדור ליברמן שסלל את הדרך לנפתלי בנט, המנצח הגדול.

נתניהו ובנט
תמונה שווה אלף מילים

אבל אז ההגיון גובר ואני מבינה שזה ממש לא מצחיק. אז בואו נראה מה יש לנו כאן:

כלכלה: לא מזהיר, אבל הכי אופטימי. כחלון השיג עוד לפני יריית הפתיחה את כל "ארגז הכלים" שהוא דרש (מלבד רשות וועדת הכספים): משרד האוצר, משרד הבינוי, המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל ומנהל התיכנון שנקרע ממשרד הפנים. כחלון הוא היחיד מבין המתמודדים על העוגה הציבורית שאינו סקטוריאלי ורואה לנגד עיניו את טובת כלל הציבור. אך על מנת שלא תוותר ולו פינה אחת שאינה מוכתבת ע"י שיקולי תועלת צרה נכפה עליו סגן שר מש"ס שיהיה אחראי על מנהל התכנון ויוכל לחלק הטבות למגזר הנכון.

האם לא רצוי שיהיו קצת בלמים ואיזונים? שלא יווצר מצב בו מפלגה אחת, ובעצם איש אחד, ישלטו על רוב הגורמים המשפיעים על הפעילות הכלכלית המרכזית המדינה? אולי. אבל על סמך מה שקורה בתחומים האחרים – אולי עדיף כך.

זה המקום לציין את עניין הכספים הקואליציונים ולהעלות על נס את היושרה של הפוליטיקאים. בימיה האחרונים של הכנסת הקודמת יצא נפתלי בנט נגד חלוקת הכספים הקואליציונים (שכחנו שסלומיאנסקי ניצח אז על החגיגה כיו"ר ועדת הכספים, אבל נעזוב זה). עלות ההסכם הקואליציוני הנוכחי עם הבית היהודי 1.2 מיליארד שקל ורובו כסף המיועד ליהדות הדתית, כאשר 160 מליון שקל מוגדרים מפורשות לצרכים פוליטים ו – 50 מליון שקלים לחטיבה להתיישבות. אין טעם כמובן לדבר על הכסף המיועד לסקטור החרדי. שם הפוליטיקאים אף פעם לא הסתירו את מטרתם האמיתית בכניסה לקואליציה: כסף, משרות וטובות הנאה.

חינוך, שוויון ונשיאה בנטל: כאן החרדים, משני הצבעים, ניצחו בגדול. והפעם זה כבר כואב ולא בגלל הכסף. בקדנציה הקודמת נעשו נסיונות למנוע מגורמים לא ציוניים להפוך את המדינה למדינה דתית/פונדמנטליסטית, אשר חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייתה עניים ונחשלים. מדינה שבה חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסייתה הינם חסרי יכולת ורצון לתרום לקידומה וקידום תושביה והם מהווים נטל יותר יותר כבד על האוכלוסיה היצרנית. ההשגים המועטים של הקדציה הקודמת יימחקו: יבוטל הקיצוץ במוסדות חינוך אשר אינם מלמדים לימודי ליבה וראשות ועדת החינוך תינתן לידי ש"ס וזאת על מנת למנוע חינוך שיאפשר את שילוב החרדים בשוק העבודה המודרני. גמלת אבטחת הכנסה תוחזר לאברכים כמו גם קצבת הילדים וזאת על מנת שגם לא יהיה להם תמריץ להשתלב בשוק העבודה. יבוטלו רפורמת הגיור ופתיחת אזורי הרשום לנישואין על מנת להנציחהדרת אזרחים מזכויותיהם הבסיסיות ולא ישוריינו נשים בוועדה למינוי דיינים על מנת להנציח את שליטתו של ממסד חשוך על חייהם של אזרחים רבים אשר ערכיהם אינם תואמים את ערכיו.

שילטון החוק: הבעייה המרכזית היא הפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. בחלק מתחומי חיינו המרכזיים ניתנה השליטה על הגורם  המבצע, דהיינו המשרד הממשלתי, והגורם המפקח, דהיינו ועדת הכנסת, לידי אותו סקטור. משרד המשפטים – הבית היהודי, ועדת חוקה חוק ומשפט – הבית היהודי. משרד החינוך – הבית היהודי, יו"ר ועדת החינוך – ש"ס. אם נוסיף לזה את הפגיעה ברשות השופטת שהבטיחה לנו שרת המשפטים המיועדת, ניתן לאמר בברור: מדינה ישראל תחדל מלהיות מדינה דמוקרטית.

ואם פעם היתה לנו תקווה להמנות על קהילת העמים הנאורים המכבדים את החוק הבינלאומי גם היא אבדה. מינוי סגן שר ביטחון מטעם הבית היהודי הקנה למפלגה שליטה על המינהל האזרחי, אורי אריאל כשר החקלאות מטעם הבית היהודי קיבל את אחריות על החטיבה להתיישבות, ולבית היהודי רוב בצוות הכשרת מאחזים שיפעל בהנחייתו של בצלאל סמוטריץ להפקעת אדמות פרטיות על מנת להכשיר מאחזים בלתי חוקיים הבנויים עליהם. מקרה קלאסי של החתול ששומר על השמנת.

המחאה החברתית של קיץ 2011 היא כבר זיכרון מעורפל. הבאתי כאן תמונה על מנת שלא תישכח לגמרי. ברור שהשגיה המעטים יבוטלו לחלוטין ואנו נחזור למצב של טרום המחאה, אם לא גרוע ממנו.

מחאה חברתית
המחאה החברתית קיץ 2011

ליבי ליבי למצביעי הליכוד. חשבתם שניצחתם בבחירות? הפסדתם בגדול וזאת בזכות המנהיג שבחרתם, מנהיג שלא היה מסוגל להציג משנה סדורה לפתרון בעיותיכם, ומצע וחזון שלפיהם יוביל את שותפיו הקואליציונים. בסופו של דבר הם הובילו אותו באף.

כשהתאבלתי על תוצאות הבחירות לא תארתי לעצמי עד כמה הן יכולות להיות גרועות. לא נותר לי אלא להתנחם בעובדה שנתניהו לא הוביל את המו"מ מול האירנים. שם הרי מדובר בחיים האמיתיים.