הסיור שלנו השבוע עם ראובן תשרי היה בדגש על אומנות שמדברת אלינו באמצעות השכל ולא באמצעות הרגש. סיירנו בארבע גלריות במתחם הגלריות וסדנאות האומנים מאחורי רחוב שוקן בדרום תל-אביב.
אתחיל דווקא בתערוכה היותר קונבנציונאלית – Arachne's Woof, גלריה ליטבק, שביל המפעל 3
בגלריית פיינברג פרוג'קטס הציגה האומנית נעמה רוט, צעירה שזה עתה סיימה את לימודיה בשנקר, תערוכה בשם ארכיטקסטורה. שמה של התערוכה מייצג את מהותה. ניתן למצוא בתערוכה מספר רבדים. העבודות עצמן, מאוד נקיות ומדויקות משלבות בתוכן חומרים ready-made מטקסטורות שונות היוצרים מעין מבנים. השילוב של התמונות בחלל הגלריה, תוך כדי עיצוב הקירות עליהן תלויות התמונות, יוצר מעין מיצב. וברובד השלישי אנחנו מוצאים איזכורים של אומנים אחרים כגון יעקוב אגם וקזימיר מלביץ'.
גם הכניסה לתערוכתו של יאשה צירינסקי בגלרייה חנינא משרה על הצופה הרגשה של ניקיון ומינימליסטיות. הרבה שחור לבן ומשחק בין דו-מימד ותלת מימד. אם אנחנו רגילים לנסיונות של אומנים להבליט את התלת-מימד בציור הדו מימדי הרי שכאן להיפך, האומן מנסה, וגם מצליח, לגרום לנו לראות אלמנטים תלת-מימדים כדו מימדיים. גם כאן משתמש האומן בחומרים ready-made. הוא משתמש בקופסאות קרטון המשמשות למיגון אריזות כתשתית לעבודות שבהן הוא גם משלב תמונות וצילומים בהם הוא נתקל ואותם הוא משנה על מנת לקבל את היצירה המוגמרת.
את הסיור קינחנו בשיחה שהיא יצירת אומנות, האומנם? בתערוכתו Two Work, המתקיימת על פני שתי קומות בגלריה רו ארט, מזמין האומן ניר סגל את האורחים לשיחה, לשתי שיחות למען האמת. אחת שמתקיימת תוך כדי ריצה על מסלולי ריצה המספקים את האנרגיה למיקרופונים – רק מי שרץ יכול לדבר, והשניה, שיחה נינוחה המתקיימת סביב שולחן עם קפה ועוגיות. האובייקט האומנותי במקרה זה הינו השיחה, הכאן והעכשיו שלה והתנאים שבה היא מתבצעת. בתערוכה זו מנסה האומן, כחלק מעבודת הדוקטורט שלו, להבין האם לערך יש משמעות אומנותית והוא חוקר זאת באמצעות ההזמנה לשיחה. תרומתנו הצנועה לדוקטורט של ניר היתה בניסיוננו לרדת למשמעותה של האומנות. האם השיחה היא אומנות? באילו תנאים היא אכן מהווה אומנות. אומנות או לא אומנות, אנחנו נהנינו משיחה פילוסופית נעימה על גבי כוס קפה. רק אציין כאן של גליה להב המבקרת של עיתון הארץ התרשמה אחרת לגמרי ממני.
