פרשס

ישבתי באולם הקולנוע החשוך, ומתוך עולמי הזעיר בורגני השקפתי על המתרחש בעולם שאין לי נגיעה אליו. צפיתי בסרט מתוך ריחוק מסוים וללא הזדהות רגשית עם גיבוריו, יותר נכון גיבורותיו. היה מעניין לצפות בחיי אנשים ממעמד סוציו-אקונומי כה נמוך אשר חייהם מתנהלים בשפל ותהום כה עמוקים שהמילה "חרה" צובעת את מצבם באור נגוהות. היה מעודד לראות שגם במצב זה מצליחה נערה לגייס כוחות נפשיים ובעזרתו של אדם שאיכפת לו, מצליחה לצאת לדרך שאולי תוביל אותה ואת ילדיה לעתיד טוב יותר.

הסרט התחיל להשפיע עלי רק למחרת. חשבתי רבות על הסצנה שבה נושאת האם מונולוג מול הבת והעובדת הסוציאלית, סצנה שהיא החזקה בסרט, אם לא מהחזקות שראיתי לאחרונה. במבט רטרוספקטיבי, קיבלו סצנות שונות בסרט משמעות חדשה והתחברו לכדי תמונה פסיכולוגית שלמה ועמוקה של הורה מתעלל. אגוצנטריות ואהבה עצמית כה אובססיבים אשר אינם מותירים מקום לאהבת אם ומשתלטים על היצר הטבעי (האמנם?) של האם להגן על צאציה. האם מצב רגשי כזה הינו תכונת אישיות או תולדה של חיים בסביבה של שממה רגשית? הסרט מציג בצורה אמינה אנשים הכלואים במעגל של עוני ועזובה פיזית ונפשית, ומנסה להאיר את המניעים להתנהגותם. הוא ממחיש איך דור אחר דור נשאב לתהומות העזובה, וגם אם נערה אחת מצליחה להיחלץ זו רק טיפה בים.

לסיכום, סרט חזק ביותר, שעוצמתו מתחוורת רק עם הזמן, לאחר שהחוויה שוקעת. לטעמי דמותה של האם ולא זו של הגיבורה פרשס היא הדמות המשמעותית בסרט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s